למיכל .מהאגרופוביה החזקה.

ערב טוב מיכל האם תוכלי לפרט לי יותר מימה סבלתואיזה סוג של טיפול עברת תודה מראש משה

משה, לבקשתך, אספר. החרדות שלי התחילו בגיל 19 בצורה של התקפי פאניקה ואגורפוביה חזקה שנמשכה חודשיים שלושה עד שאזרתי אומץ והלכתי לפסיכיאטר שמטלפ בי עד היום, והוא נתן לי סרוקסט שאותו אני לוקחת כבר 4 שנים ומאז כל התקפי הפאניקה עברו לחלוטין. למרות הכל, החיים מלאים בהפתעות, כמו שכבר אמרתי לך, ולפעמים אנשים עוברים משברים קשים וכך היה לי, שנתיים לאחר לקחית התרופה (פעם ביום). הפעם החרדה באה ביתר שאת, אבל לא בצורה של התקפי חרדה אלא יותר בצורה של לחץ פנימי עמוק מאד ולא ממוקד, חרדה כללית פנימית חזקה כזאת, שגם היתה סיוט בפני עצמו. בסך הכל, החרדה באה בצורות שונות, בזמנים שונים והיא בודאי ובודאי שונה בין איש לרעהו, למרות שהמון תסמינים הם דומים. בסך הכל, כל אחד מאיתנו הוא אישיות אחרת והחרדה של כל אחד ממי שסובל נובעת מסיבות אחרות. היום התאזנתי יותר ואני עדיין לוקחת סרוקסט פעם ביום. פעם ביום זה די והותר בשבילי כי אני מוצאת עצמי לא פעם לוקחת כדור אחד ביומיים כי אני מרגישה טוב. הרבה בזכות הפסיכיאטר המקסים והחכם והרגוע שלי שיודע מי אני ויודע להרגיע ולאזן אותי בעזרת שיחות של שעה בשבוע שתורמות לי המון וגורמות לי להכיר את עצמי, את פחדיי ובסך הכל את כל כולי - לטוב ולרע - ופשוט להתמודד עם עצמי. זה חשוב מאד, אתה יודע, לטפל אצל פסיכיאטר. וזה לוקח זמן, לפעמים שנים - עד שמרגישים תוצאות ומפתחים היכרות מעמיקה ובוטחת במטפל שלך - שכמובן צריך להתאים לך - (וזה כבר סיפור אחר...). בקיצור, בלי להתמקד יותר מדי בעבר, אני לוקחת סרוקסט היום, פעם ביומיים בערך, תלוי לפי ההרגשה, ומטפלת בשיחות של בערך 3 פעמים בחודש ופחות או יותר מאוזנת. החרדה העיקרית שלי, נכון להיום, סובבת סביב חרדה ממחלות נפש. אני נורא פוחדת ל...השתגע, מאד פוחדת שאי שם בתוך תוכי שוכנת לה איזה מחלת נפש לא קלה שאורבת ועומדת להופיע כל שניה. כמובן שזו רק חרדה חסרת בסיס לחלוטין (אבל למרות זאת מפחידה נורא) שהפסיכיאטר שלי מנסה לעמוד עליה ועל סיבותיה ומסביר לי שאין לי כלום ושאני באמת בסדר גמור ושכל מה שאני זה בעצם "אישיות עם נטיה חרדתית" ולא יותר מזה. נכון להיום, אני אפילו לא יכולה להסתכל על אנשים שהם לא בסדר או שהם קצת דפוקים בראש מכיוון שאני ישר פוחדת שיש לי את מה שיש להם. זה באמת נורא. אבל אני יודעת, וגם הפסיכיאטר שלי אמר לי בביטחון מלא, שזה ייקח זמן וזה...יעבור. גם זה יעבור. אז זהו. כתבתי הרבה. תהיה בקשר. כל טוב, מיכל

למיכל שלום .בהמשך לשיחתנו רציתי לומר לך שניסיתי את הסרוקסט וזה לא עזר לי .רציתי לדעת כאשר היתה לך את הבעיה האם היא גרמה לך לא לינהוג למרחקים ולהתקפיי פאניקה שהרגשת בהם יובש בפה רעד זיעה דופק מואץ חוסר שליטה ורעב גם אם אכלת שעה קודם . אני קיום מרגיש שהפחד הכניעה אותי ולאחרונה הפסקתי לקחת כדור מסוג ציפראמיל אחריי 8 חודשים שנטלתי אותו משום שהרגשתי שהכדור לא עוזר. אגב האם היתקשרו אנשים מהפורום .? והאם כלחברייך או סביבתך יודעת על בעייתך ? אשמח לקבל תשובות משה.