ביום א' אני חוזרת לעבודה. סופי.

........................... ...אני מתה מפחד. דיברתי עם האחראית והיא אמרה שנעשה הכל לפי הקצב שלי(איזה מתוקה). איזה פחד. עכשיו כל סוף השבוע יסתובב לי סביב זה. כשאני עסוקה במשהו אחר אז אני מרגישה טוב. אבל כשאניחושבת על זה ..... צמרמורת.... ואני לא מצליחה לא לחשוב על זה. אז בכל פעם שאני חושבת על העבודה , יש לי כמה שיטות להירגע : 1. אני חוזרת על המשפט " לא יקרה לי כלום" 2. מזכירה לעצמי שאם אני לא ארגיש טוב אז תמיד אני יכולה לחתוך הביתה 3. שואלת את עצמי " מה כבר יכול לקרות " והתשובה היא כלום , אז ממה הפחד???.... זה לא תמיד עוזר , אבל ........ אוף אתם לא יודעים כמה שאני מבולבלת. פעם רגועה , פעם לחוצה .... ואני יודעת שזה לשווא. אני פשוט לא שולטת על זה. מועקה. זאת המילה שחיפשתי.זה מה שאני מרגישה. כאילו בא לי לבכות ( וכבר לא בכיתי המון זמן ) , אבל לא מצליח לי. גם אין לי סיבה ממשית לבכי. זה שאני חוזרת לעבודה דווקא משמח אותי. נשמע הגיוני?? שרה- לדעתי זה רעיון מצוין שהפסיכולוגית תדבר עם אמא שלך. לפעמים למישהו חיצוני קל יותר להגיד את הדברים שכל כך קשה לנו להגיד להורים. המטפלת שלי המליצה לי לדבר עם ההורים שלי על כל מה שעברתי בגללם ומה שאני עוברת , אבל אני לא יחושבת שיש לי מספיק כוח לזה. לדעתי זה ימוטט אותי יותר. לכן חשבתי שאולי היא תוכל לדבר במקומי . כשאני לא נוכחת . עוד לא דיברתי איתה על זה . נראה לי שהיא לא כל כך תסכים איתי. אני כל כך גאה בך .... ואת יודעת למה!! ג'קי- זה נוח לך ככהשאת מתראה עם אמא שלך , אבל לא מדברת איתה? לפי מה שאת כותבת , נראה לי שעמוק עמוק , גם אם קשה להודות בזה , הקשר איתה קצת חסר לך ... אני צודקת? אביב- שוב תודה על העידוד והתמיכה. נשיקות לכולם. סוף שבוע רגוע ונעים. בילי

מה קורה איתך אחותי? קודם כל בהצלחה ביום ראשון, אני איתך! יהיה בסדר-ואם תאמיני בזה אז זה יהיה לך קל יותר! בקשר לאמא שלי, יכול להיות שהיא תהיה חסרה לי עוד זמן-מה, כי אחרי הכל היא אמא שלי. אבל עכשיו אני לא כ"כ מרגישה בחסרונה, יכול להיות בגלל שזה שאנחנו לא כ"כ מדברות זה די "טרי". ושאלת אם זה נוח לי עם כל המצב הזה, בינינו.... אין יותר טוב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני לא צריכה שהיא תשב לידי כשהיא אוכלת ברוקולי כשאני אוכלת ארוחה שלמה, בואי נגיד שזה ל-א הכי נעים. כשאני רואה שהיא אוכלת ת'חטיפים היחסית דיאטיים שלי, היא מסתכלת בגב העטיפה, ואני שואלת אותה: "מה את מחפשת? ת'קלוריות?" והיא מאשרת.... אז בואי נצא מתוך הנחה שגם זה לללללאאאאא נעים. אז עדיף לי לשבת ליד אנשים שמשמשים דוגמה לאכילה של בני אדם ולא של ארנבות.... (תראו מי שמדברת) בכל אופן, נחמד ששאלת, ושוב....שיהיה רק טוב(בעבודה ובכלל).....! ממני.

בילי, אני גאה שאת חוזרת לעבודה ביום ראשון. את רואה, אפילו קיבלת הבטחה שהכל ילך לפי הקצת שלך, תזכרי מה כתבתי לך כבר פעם, זה כמו כניסה לכושר. לא מתחילים על הפעם הראשונה 100 כפיפות בטן... תגידי, איפה אפשר למצוא את המאמר שטלי פרידמן כתבה בנוגע לחרדות? שבת שלום, שרה