לאביב משרה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הי, הרבה זמן שלא דיברנו. ראיתי גם שלא היית בפורום אתמול ועד עכשיו גם לא. הכל בסדר? אני ביום הרביעי בלי להקיא!!! יום טוב וסוף שבוע מצוין. שרה
היי שרה, כל הכבוד על היום הרביעי בלי ההקאות. אני עוקבת בשקט מרחוק אחרי הספירה, ומרגישה גאה בך על כל יום נוסף. המשיכי כך. ורק זכרי.. גם אם תהיה נפילה, לא קרה שום אסון, עכשיו את כבר יודעת שאת מסוגלת, גם אם מעדת, תמיד אפשר להתיישר ולקום ולהתחיל לצעוד מההתחלה ולספור מההתחלה. ואצלי.. הכל בסדר.. שיהיה סופשבוע מקסים גם לך, ויישר כוח, אביב.
היי שרה, קראתי את ההצעה של המטפלת שלך לדבר עם אמא שלך, ולדעתי זה רעיון מצוין לחשוף את אמא שלך לבעיה אם אכן את מרגישה שהגיע הזמן שגם היא תדע, ואם שתיכן מוכנות לזה ולהתמודד עם כל ההשלכות והמחשבות והרגשות שסביר להניח יעלו בעקבות זאת. יש לי רק הסתייגות אחת, והיא באה מהמקום שלי, אז את מוזמנת לחשוב עליה, ולראות אולי היא יכולה להעיר אצלך גם דברים. אני יודעת שאם היתה מתקיימת כזאת שיחה בין המטפלת שלי לאמא שלי, גם אם ובהנחה שהייתי מסכימה לה, הייתי מרגישה קצת שנשארתי בחוץ, בצד, וששתיהם מדברות עלי כאילו "מאחורי הגב", שאני לא יודעת מה נאמר שם בחדר עלי, וזה היה מפריע לי אחר כך בטיפול, אולי היה הורס ומקלקל קצת את אוירת האמון שנוצרה עם המטפלת שלי. בגלל זה אני חושבת שהייתי מעדיפה שהשיחה הזאת תהיה שיחה משולשת - המטפלת, אמא ואני, כי אז באמת לא יוצר הרושם של שניים, המטפלת ואמא, נגד אחד - אני. ואז גם הייתי יודעת מה נאמר בדיוק באותה השיחה, וגם להסביר את המקום שלי. זה היה גורם לי ליהיות מעורבת ולא לנסות לנחש מה נאמר שם כשלא הייתי. סתם.. תחשבי על זה, אולי עדיף באמת שיחה משולשת שכזאת, אבל אולי גם לא, אולי לך יותר מתאים באמת לא להיות נוכחת, סך הכל זה המקום שלי שמוביל אותי לחששות הללו. שלך אביב.
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
