לג'קי- תשובות...

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

14/06/2001 | 10:04 | מאת: בילי

בוקר טוב ושיהיה אחלה יום... בקשר לעבודה- העבודה הזאת מבחינתי היא זמנית. זה לא המקצוע שלי. די נחמד לי שם כי אין הרבה לחץ , לא מבחינת עבודה ולא מבחינת המנהלים. והיא גם מתאימה לי מבחינת שעות . וכרגע אני לא מתנגדת להשאר בעבודה הזאת עד שאני אמצא מה שאני מחפשת באמת. החברה הזאת שסיפרתי לכם עליה , לא מבינה שמה שהיא עושה זה ניצול. היא חושבת שהכל מגיע לה .ושצריך תמיד לעזור לה , כי היא מסכנה ( או לפחות גורמת לעצמה להיות מסכנה ) ואני לא היחידה שהיא מבקשת ממנה דברים מוגזמים שכאלה. שמעתי שיחות שלה עם חברים וחברות אחרים (אנשים שאני לא מכירה) , וגם מהם היא ממש דורשת שיעשו למענה כל מיני דברים וכשלא מסכימים.... חבל על הזמן. איך שהיא מקללת אותם מאחורי הגב. והם עוד נחשבים לחברים טובים שלה. יוצאים לבלות יחד , הולכים לטיולים וכד'. אני לא מחשיבה אותה לחברה באמת . לא משתפת אותה בדברים שקורים לי , לא מבלה איתה יותר מדיי. הדבר שאני עושה עכשיו זה פשוט להתחמק ממנה. לא עונה לה לטלפונים , לא הולכת איתה לשום מקום , מנסה להתחמק מלפגוש אותה.... אני מקווה שהיא תבין את הרמז , וקצת תעזוב אותי לנפשי. יש דבר אחד שהיא לא מבינה- היא פשוט הפסידה אותי (ואני אומרת את זה בצניעות ) , כי עזרתי לה המון כשהיא הייתה צריכה . והיא פשוט עברה את כל הגבולות , ועכשיו למרות שאני יודעת שיש דברים שאני יכולה לעזור לה בהם , אני לא מוכנה אפילו לחשוב על לעזור לה. מה שלומך? איך המצב בינך לבין אמא שלך ? שלך בילי

14/06/2001 | 18:07 | מאת: Jacki

איזה מקסימה את שאת שואלת.... אני...? עכשיו סביר, מצאתי לזה מעין הסבר חדש. זה כאילו אני על הגבול. אני לא מוצאת הגדרה לתחושות שלי. הפסיכולוגית שלי אמרה שזה בגלל שכ"כ הרבה זמן לא הרגשתי דבר אחר חוץ מדיכאון אז אני לא מוצאת הגדרה. בקשר לאמא שלי, אנחנו לא הכי מדברות, נזכרתי שבאותו עץ מישהי(לא "מישהי", את מבינה?) אמרה לי שהיא בגיל המעבר וזה נשמע לי כ"כ הגיוני. מצד שני זה מעצבן אותי. אני לא יודעת. היא שאלה אותי פעם למה אני לא מדברת איתה וכ"כ הזמן מתחמקת. אמרתי לה שאני לא רוצה להיות עם אנשים שגורמים לי להרגיש רע עם עצמי יותר ממה שאני מרגישה. אז אני באמת לא מדברת איתה. גם חיש לה בעיה עם הציניות שלי. אבל בגלל שהיא רואה שרק אליה אני משתדלת לפרוק את כל הציניות והעוינות הדרושה, אז איך אומרים את זה: הגברת תופסת מרחק. אני לא מרגישה הכי יציבה נפשית ולא בא לי שאנשים מסוג כזה יהרסו לי את מה שכבר הרוס... זה היה ארוך...אבל הוצאתי הכל, זה הרי היה תקוע בפנים. נ.ב עכשיו היא חזרה מהעבודה(תסתכלי על השעה) ואני חושבת שהיא לא אכלה, ויש לה שיגרה מסוימת שתמיד אבל תמיד היא אוכלת אחרי העבודה. היא גם מעשנת סיגריות בקצב... שתיהנה... אוהבת אותך, ומתגעגעת, אני.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית