טלי פרידמן - א-ת זו שגדולה!

תודה על תגובתך לגבי 4 השבועות. זה לא היה מתאפשר בלעדייך. באשר לאתמול(אם את זוכרת מה הייתי אמורה לעשות-כתבתי לך באימייל)- קמתי בהרגשה שזה הולך להיות הכי גרוע בעולם,ורק ניחמתי את עצמי שכמו כל יום גם זה יעבור. להפתעתי,בסוף היה די משעשע.היו חוויות לא הכי נחמדות ,אבל הם הפכו להיות מצחיקות בגלל האנשים שם. נו,את מכירה אותי.לא יכולה להיות אדישה להומור.זו נקודת התורפה שלי,מה לעשות? ציניות,אירוניה,סרקסזם שחור ואפילו "הומור של כתה טיפולית"-הכל הולך אצלי,תלוי במצב הרוח. הדבר השני לא ממש התבטל אתמול,אלא הוקדם לשעות הבוקר.התקשרתי אליה וביקשתי,ואח"כ היה החלק הקשה-לשכנע שיתנו לצאת.אז לקחתי עוד כמה שעות ביום אחר,כדי שיתנו לי להגיע מאוחר אתמול.גם בגלל שלא רציתי לספר לאן אני הולכת ככה שלא יכולתי לבקש התחשבות. הייתי חייבת לעשות את זה. הייתי חייבת קצת להתפרק.הימים האחרונים היו קשים מדי והרגשתי כאילו אני לא יכולה להרשות לעצמי לוותר. אבל שהגעתי הביתה מאוחר...שוב שקט...שוב בדידות.היה לי פתאום מאוד קר,רעדתי מקור לא מוסבר.לבשתי הרבה בגדים ארוכים ועדיין היה לי קר.קלטתי מתישהוא שזה קור מבפנים. למזלי,הייתי מותשת לחלוטין.בשעה שתים עשרה בערך,כל מה שרציתי היה לישון.ישנתי טוב הלילה יחסית. אני אנסה להרגע בסוף השבוע.שבוע הבא הולך להיות קשה ומכביד.התחושות הבודדות של אתמול יוכפלו שבעתיים.אבל אולי זה המבחן האמיתי עכשיו:להתמודד עם אנשים,עם רגעים של לבד...לשמור על פרופורציות נכונות ואיזון. טוב,מצטערת שנתתי לך כ"כ הרבה לקרוא ככה על הבוקר. אני יודעת שאני מעצבנת בזמן האחרון. אנג'ל.

בקשר לבעיה הטכנית שעלתה לי עם הטיפול,עזיבת העבודה. אין לי מושג איך זה יהיה. בינתיים יש לי , כי עשיתי יותר כסף ממה שהייתי צריכה לטיפול. אבל אני אצטרך לחפש אלטרנטיבה נוחה יותר. אני לא יכולה להרשות לעצמי לא לעבוד,וגם לא להרשות לוותר על הטיפול... אני גם לא יכולה להרשות לעצמי לקחת מההורים... מסכנים,אחרת הם ירגישו מחוייבים להתמודד עם זה(כן,כן,בציניות). תאחלי לי בהצלחה גם בעניין הזה? די,אני מרגישה מציקה ... מה קורה לי בזמן האחרון? אני מרגישה כאילו אני תופסת יותר מדי מקום..:(((((

אנג'ל, בטח שאני מאחלת לך בהצלחה...איזו שאלה?? :) וחוץ מזה, אני שמחה שאיכשהו עברת את הדברים הקשים. לפחות את חלקם. ויותר מזה, השינה המיוחלת. אני שמחה בשבילך שהצלחת לישון טוב. זה חשוב. ליל מנוחה, טלי פרידמן