עוד יום כזה....

קמתי. בכיתי. שטפתי ת'פנים. חזרתי למיטה. בכיתי עוד טיפה. צעקתי קצת. נשכבתי על הגב, ונירגעתי. הלכתי למטבח, אכלתי את מה שהייתי צריכה לאכול, הכנסתי לתיק כמה מחברות, כמה עטים, בקבוק מים קטן ומרלבורו לייט. יצאתי מהבית. הסתובבתי כמה זמן ברחובות. אח"כ הלכתי לים, וכתבתי. המשכתי לכתוב. עישנתי ת'סיגריה הראשונה של הבוקר, והתחלתי לחזור. בדרך חזרה, עצרתי בקו- אופ. קניתי לי אוכל, מה שהיה חסר, וכשהגעתי הכנסתי את הכל למקרר. אח"כ שמתי מוסיקה עצובה ושכבתי. כ"כ רציתי לישון....

מצטערת... כואב לי מדי...

לפולי כל כך פשוט וכל כך נוגע... הייתי כל כך רוצה לדעת מה עומד מאחורי הסיפור הזה..

כל כך פשוט וכל כך נוגע... הלואי ותספר/י לי מה עומד מאחורי הסיפור הזה... הרגשות האלו... מיכל

אני לא יודעת מה בדיוק לכתוב. הסיפור שלי ארוך מידי. אבל בעיקרון זה בדיוק מה שקרה לי. הרגשתי נורא, וכבר היו לי ימים נוראים כאלה. כולם מסביבי, הרבה שאלות, הרבה לחצים. רציתי להיות לבד. רציתי שיעזבו אותי. ברחתי...