גם החפרפרת הלכה?

:)

הכוונה היתה ל:( אני מודעת לכך שזו קריאת מצוקה,וזה אכן כך... טלי- ברגעים כאילו,שאין אף אחד אפילו להעביר איתו את הזמן,ואני לא יכולה לישון-מה שנותר לי הוא העבר שלי וההתכנסות בתוכו. עבר,שלצערי,מתועד ב-5 יומנים ויש להם סדר קריאה.אני קוראת אותם מההכי אחרון(לא כולל הנוכחי שהוא לא בדיוק יומן),עד לראשון-שבו סגורים הסיפורים הכי כואבים. ושמתי לב שזה לא רק הסיפורים שמכאיבים,זה גם הסגנון שעם הירידה בגיל הופך להיות ישיר יותר,חודרני יותר,בולט יותר ואמיתי יותר. עם הזמן,למדתי ,כנראה, לסגנן את הכתיבה,לייפות אותה,דברים נשמעים טובים יותר/יפים יותר/קלים יותר לספיגה כאשר הם כתובים בצורה מטאפורית שכזו.מאחורי המטאפורות מסתתרת האמת הכואבת.אבל כנראה שהרבה יותר קל להסתתר מאחוריהן. אבל עכשיו אני עוד יותר לא יכולה לישון. קבוצה של ילדים מטומטמים... ועוד ילדה אחת מטומטמת יותר מכולם גם יחד. בא לי לשרוף את היומן הזה. חבל שלא עשיתי את זה מזמן.

שממה במדבר אני מרגישה מאוד לבד לבד לבד לבד כאילו סוף העולם הגיע ואני נותרתי כאן לבדי.

אנג'ל יקרה, העבר שלנו קיים, זה החיים שלנו, אנחנו חווינו את הדברים והתמודדנו איתם לטוב או לרע. את לא רק רוצה לשרוף את העבר את רוצה לשרוף את כל מה שקרה שם, את כל הארועים שמופיעים ביומנים, אבל לצערינו אי אפשר. הלוואי והיה אפשר. אז את העבר אי אפשר לתקן, אבל את העתיד אפשר לשנות ולעשות טוב יותר. וזה בדיוק מה שהתחלת לעשות. לנסות לשנות את ההווה ואת העתיד, כדי שיהיו טובים יותר מהעבר, כדי שאת החוויות והארועים שלהם לא תצטרכי להשמיד ולשרוף כשיהפכו לעבר גם כן. אי אפשר לשכוח את העבר, צריך להתמודד איתו, לעבד אותו, לעכל אותו, להבין שהוא חלק ממך, להשלים איתו, ולספוג אותו, לא להקיא אותו שוב החוצה, ואחר כך, אחרי שלומדים איך לחיות איתו, לנסות לשפר את מה שכן אפשר. ואחרי כל לילה מפחיד ובודד שכזה, תמיד מגיע היום שאחרי, עם האור והשמש, שאפשר לנסות ולנצל כדי לראות בבירור את מה שהיה שם בלילה, להבין קצת, ללמוד קצת, ולהסיק מסקנות ללילה הבא. וגם אם לא, יש לילות שפשוט צריך להתפלל שיעברו ולדעת שיעברו, כמו שיש סערות שיודעים שהן באו וצריכות לחלוף מעצמן, איכשהוא ומתישהוא. תרגישי טוב, אביב.