איך מוצאים חברים
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום למי שיקרא את ההודעה הנ"ל השאלה שלי היא איפה אפשר להכיר חברים ? אני די בודדה ומרגישה לבד כאילו אף אחד לא אוהב אותי וזה לא נעים ואני תוהה כיצד ליצור קשרים חברתיים ? בתודה אביטל
אביטל, נסי לספר קצת על עצמך: בת כמה את? במה את עוסקת? האם את גרה עם ההורים? עדי
כמו שעדי כתבה , חשוב לדעת בת כמה את ומה את עושה. אם את תיכוניסטית, כפי שנדמה לי, נסי להיות כמה שיותר פעילה. מצאי לך תחביב כלשהו שכולל חברה. הרשמי למכון כושר, לקאנטרי קלאב, לריקודי עם. נסי להיות פעילה במסגרת בית הספר - במועצת תלמידים, בועדות שונות. הצטרפי לתנועת נוער. קיימות הרבה מסגרות שבהן ניתן להכיר חברים חדשים. זה קצת קשה בהתחלה אבל בהחלט אפשרי. בהצלחה!
שלום רב, שאלת המליון דולר... אכן, פעמים רבות זו תעלומה, לא רק לך. וכעת למשהו יותר פרקטי: לפני שתחפשי הצעות, אולי תפרטי מה קרה איתך בתחום החברתי: מה כן עשית/יזמת? מתי והיכן כן התחברת, אי שם בהסטוריה שלך (כל מידע חשוב, אפילו אם מדובר בשנים רבות אחורה)? אילו קשרים את מנסה ליצור כעת ולא מצליחה (האם זוגיים, האם קשרי שכנות? האם קשרי עבודה)? אז כמה תשובות שלך כדי לקבל תשובות טובות יותר ממני... דרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם
שלום לכל מי שענה לי או שיקרא את המכתב , אני בת +22 קצת יותר מתיכוניסטית האמת שלא ניסיתי הרבה להכיראנשים , מגיל קטן הייתי לבד בצבא ניסיתי להתיידד אם חברותיי לחדר וזה הלך די טוב אח"כ השתבצנו ביחידות אז נפרדתי מהם היו לי גם חברות מהעבר כשגרתי בחדרה אבל אח"כ עברנו להרצליה אז קצת התרחקתי מהם למרות שאני מדברת איתן לפעמים האמת שהיום אני גרה עם שותפים ואני גם מיודדת איתם מבחינת קשרים זוגיים אני מתנסה בזה היום , האמת שעדיין לא מצאתי מישהו שהייתי מעוניינת בו אז זה לא נהיה רציני אבל אני ממשיכה לנסות אני פשוט קצת חוששת להכיר מישהו ולגלות שהוא לא מעוניין בי ואז להתאכזב למרות שנראה לי שזה רק חששות ולא מציאותי כי דיברתי עם בחור אחד והוא אמר לי שיש לי התנהגות מאוד מיוחדת ולא רגילה ושמאוד נעים ונוח לדבר איתי ושאני שונה מכול האנשים שהוא הכיר עד עכשיו ויצא לו להכיר הרבה אנשים .... בסה"כ נראה לי שפשוט לא ניסיתי ליזום הרבה קשרים עם אנשים ולכן זה לא התפתח האמת שגם בשנה האחרונה עברתי תקופה מאוד קשה שעירערע אותי מבפנים והביא אותי להרבה ספקות ביחס לעצמי לכוחי ולייכולתיי ועכשיו אני מנסה להתמודד עם המצב החדש (אני אומר שהייתי מאושפזת וזה ממש שבר אותי) ואני מזכירה לעצמי שזה שהייתי שם לא אומר שום דבר עליי על כוחי ועל יכולתיי ושהפוטנציאל שבי נשאר ושצריך רק לעורר אותו אבל מבחינה ריגשית אני עדיין נמצאת שם מתמודדת עם הכאב גם הבושה וכל הקושי שכרוך בזה וזה מאוד קשה לצאת מזה ולפעמים בא לי לעזוב הכל ולא להתקיים (אני יודעת אני כותבת כאן דברים קשים אבל זו חלק מהמצוקה הגדולה שאני נמצאת בה ומתמודדת איתה יום יום והולכת לעבודה ומנסה לקיים קשרים ולפגוש אנשים ולהמשיך לחיות) הבי"ח הביא אותי למצב קשה מאוד של ביטול עצמי מלא וזה כ"כ קשה לצאת משם ולהתחבר לכוחות שלי מחדש ולאהוב את עצמי מחדש וכך גם לפתח קשרים בריאים אם אנשים חדשים (האמת אבל שיש לי חברים מהעבר שמאוד תומכים ומעריכים אותי ומאמינים בי בכוחות וביכולות שלי והא אמרו לי שיש לי נפש בריאה גם אחרי שהשתחררתי מהבי"ח מה שאני אומרת בעצם שהם לא איבדו את האמון בי והעובדה שהייתי בבי"ח לא שינתה להם משהו לגביי מבחינה הגיונית גם אני חושבת ככה אבל מבחינה ריגשית אני חיה את העצב ומתקשה להשתחרר .... תודה רבה על ההקשבה ואני מקווה שיהיו לכם דברים מנחמים לומר לי נראה לי שניחום יוכל לעזור אביטל
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
