לאביב

אביב יקרה, עכשיו נכנסתי לפורום וממש כואבת את כאבך.... אם הייתי לידך הייתי מחבקת אותך חזק ואומרת לך לבכות,להוציא את כל הכאב. וגם אם אני לא לידך אז תחשבי כאילו... זה זמן קשה עכשיו, אני יודעת. קחי את הזמן,תוציאי את הכאב רק אל תתיאשי. יהיה בסדר, אני מבטיחה לך !!! אל תבהלי מהרגשות הקשים והכואבים,זה מוקדם מידי והרבה מידי בישבילך... ואני מצטרפת לשרון ומישהי... כשתרצי,מתי שתרצי אני כאן בשבילך ,יום ולילה.... אליאן

אליאן נשמה שלי, את צודקת, קצת נבהלתי מההתפרצות של הרגשות הקשים האלה ובעיקר של הפחדים בבת אחת בעקבות הארוע, ומכל הזכרונות האישיים שלי שהתחברו ועלו חדים וברורים וכואבים וחזרתי בבת אחת לפחדים ולבכי הבלתי נשלט. אבל אני לא מתייאשת, הכי חשוב לי כרגע זה לא להישאר עם זה לבד, ובשביל זה יש לי אותך ואת שרון ואת מישהי שמבינות מה עובר עלי ומרשות לי גם קצת להישען גם עליכם ולהוציא קצת ממה שעובר עלי כדי שיהיה לי קל יותר ואני לוקחת את כל החיבוקים החזקים שלכם איתי. וגם המטפלת שלי איתי תומכת במקביל כרגיל, ואני לא מותרת וכמו שאמרת לאט לאט יהיה בסדר, וגם המשבר הזה יחלוף, אני יודעת את זה. אני רק צריכה לנשום עמוק ולעבור את זה איכשהוא. כבר היה טוב, ועוד יהיה טוב, ומשברים זה כבר חלק ממני, זה לא עושה את זה יותר קל, אבל עברתי את הקודמים ואפשר לעבור גם את זה. תודה, אביב.

אני מצטער שכרגע אני לא איתך..... כן אותה הרגשה נוראה תפסה גם אותי כך שלצערי שנינו באותה הסירה. ולפעמים אני חושב שאת אחותי התאומה. אני יודע עד כמה שזה כואב .ושזה לא עובר..וזה רק חוזר... אבל כמו שהמטפלת אמרה....אנו נתגבר. שלך דניאל