שיר
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
את כל הזמן בוכה שאין לך ילד והפרחים אצלך בגן הם רק נובלים, והזמן שלך הולץ ממש כמו ילד ויש לו כוח ומושך.. אבל בגילך.. זה לא קל, מישהו קם וחותך והולך לא קל, תודי את פוחדת זה לא קל כמה רצית להמשיך ואמרת "חבל" זה לא קל. את פותחת את הראש עם איזה ספר מחברת את המילים לדמיונות הפסיכולוג שלך אומר שאין לך בעיות עם קשר אבל גם ככה הוא הולך ולא בשבילך זה לא קל... יש משהו באויר ואת משערת שזהו חלק מהיופי של הסוף והחלום שלך לקראת אמצע הסרט אז את יוצת להפסקה ואת מחכה. זה לא קל... הלואי ויגיעו כבר הימים הטובים
בדיוק עכשיו שמעתי ת'שיר הזה....
אני שומעת אותו עכשיו
אם יש מתים למעלה בשמיים אז עוד מעט אני איתם מה שנשאר לקחת בינתיים הרבה אוויר ולהוציא עשן למרות הכל עדיין מקווה ש..... מה שהיה בעצם לא נגמר ומי אני כשהגוף באדמה נשאר אנשים עוצמים את העיניים ונרדמים כי מאוחר מה שנשאר לנסות כי בינתיים אני ערה מהשבוע שעבר. ואם אני מכאן סוף סוף הולכת מה שהיה בעצם לא נגמר הכל זמני כשהגוף באדמה נשאר אני רואה אותו הכל עכשיו בסדר אולי גם הוא פוחד להיות לבד רק להבין אותו שווה את כל הסבל כדאי לבנות גם בשבילי עוד ארון אחד. אם החיים מתחלקים אצלי לשניים החלק הראשון נגמר מזמן מה שנשאר לחכות שבינתיים הוא יסתפק במה שיש לו שם ואם אני באמסטרדם הולך ומה שרואים משם לא רואים מכאן כמה זמני וכמה שאני קטן. אני רואה אותו הכל עכשיו בסדר אולי גם הוא פוחד להיות לבד רק להבין אותו שווה את כל הסבל כדאי לבנות גם בשבילי עוד ארון אחד את/ה פרסמת דווקא את השיר "לא קל".... למה ? מה לא קל לך?
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
