שאלה לאנשי המקצוע והחברים בפורום

האם כתיבת יומן היא דרך טובה לבטא רגשות ולהתמודד עם אבל ועם חרדות ופחדים או שזו דרך שיכולה גם להזיק משום שהיא כניסה עמוק פנימה לנושאים שיכולים לעורר חרדות. במקביל, שאלה דומה - האם בתהליך האבל כדאי להסתכל בתמונות, להעלות זכרונות, לכתוב לאדם המת וכד' או לנסות ולחשוב על דברים אחרים ולהסיח את הדעת. מה דעתכם?

שלום רב, כמו בכל "תרופה" - צריך לדעת יותר מה הבעיה, מי המטופל, מי המטפל, וכו' וכו'. ובלי להכנס למתכון: בכמה מקרים אכן הצעתי, או עודדתי תהליכים כאלו. אבל, כשהיה מדובר בעיסוק אובססיבי באבל (שהתרחש בשואה) - תהליך כזה נשזר עם משהו מובנה של סיום העיסוק, שהיה ספר זיכרון.

אני מאוד בעד עניין הכתיבה, משתי סיבות: ראשית, כפי שאת אומרת, זה מכניס לרבדים עמוקים ולהתעסקות בדברים. זה יכול להיות קשה וכואב, אבל לדעתי דרך זה מתחיל הריפוי. שנית, כשכותבים יש לחשוב על הדברים כדי להתנסח, ואז זה עוזר לסדר גם את המחשבות בראש. תנסי ותראי אם זה מתאים לך.