פיברומיאלגיה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום לכולם. שמתי לב שכבר כמה מהחברות/חברים פה מציינים שיש להם ניסיון עם פיברומיאלגיה. מכירה מקרוב... כבר מס' שנים שמחפשת דרכים כאלו ואחרות להתמודד עם העניין הזה. הכאב לא מרפה ממני ואפשר לומר שמסלול חיי השתבש לגמרי. לא יכולה לשבת, לשכב, לישון, אפילו לאכול מגביר את הכאב, קשה לקרוא, להתרכז, דברים נופלים לי מהידיים, עייפות מטורפת, לעתים נראה שאני קמה עייפה יותר ממה שהלכתי לישון, הרגשה שהגוף שוקל טונות (ואני רזה מאד...) ועוד... נראה לי שניסיתי כבר כמעט הכל וב"ה כן יש שיפור משמעותי מאיך שהיה בהתחלה, אבל עדיין הכאב מגביל בצורה קיצונית. אשמח לשמוע מכל מי שמעוניין לשתף על ניסיונו ועל דרכים להתמודד. בכל הבט, הפיזי, הנפשי, הכלכלי, פניה לביטוח לאומי וכד'. בשמחות ושבוע טוב!!!
מתוקה שאת לצערי אין בידי בשורות טובות להציע לך כדי להקל על הכאבים זה בדיוק כמו שאת כותבת מילה במילה לא מצאתי שום טיפול שיקל על הכאבים ולא שום סוג של... אפילו נסיתי בזמנו הידרוטרפיה...שעזרה רק ל...כמה דקות מהטיפול... גם רופאים יודעים ואומרים שקצרה ידם מלהושיע.. גם גיסתי שגרה בחול..סובלת כמונו..בזמנו שליה לי כופסה שכתוב עליה calm ..מה שאומר שיש בזה רק מגנזיום.. המגנזיום עוזר במקצת להרפות את כאבי השרירים אבל גם לא לפרק זמן ארוך התחלתי לקחת מגנזיום על בסיס יומי ועדיין לא מרגישה שינוי לטובה .(4 חודשים ).. לצערי לא אשת בשורות בענין..מה שאולי יכול להקל ..לפעמים..לנוח יותר מהרגיל..וגם בין משהו פיזי שאת עושה..כמו עבודות בבית..בעבודה ..הליכה לא למרחקים ארוכים ...לא במהירות....ושוב מנוחה..כל מאמץ גופני ישר גורם להתכווצוית האלה להופיע משום מקום... נסיתי אפילו לשים בקבוק מים חמים..לפרק זמן קצר היתה הקלה...אבל רק באותו מקום ספציפי... זו מחלה שאין לה פתרון ולצערי גם לי אין פתרונות מועילים להציע... בהמון אהבה חטולית
לרגע נשכח ממני... אני שוקלת לקנות פריטי לבוש כמו גופיה ..גטקס..וגרביים של אנגורה...שהם לא מארנבות חיות אלה מהצמר שנושר מהן... זה עדיין בגדר שוקלת כי המחירים שלהם בשמים... או לחלופין אותם פריטים טרמיים... 😍😻😊... חטולית
יקרה! תודה שהגבת ועל השיתוף. אני יכולה לומר שכמעט כל מה שניסיתי נתן מענה כלשהו ושיפר במשהו. ההרגשה כמוך, שמה שעושים משפיע לזמן קצר ולא מחזיק לאורך זמן, אבל נראה לי שמשהו בכל זאת נשאר. בהתחלה לא יכולתי ללכת יותר מכמה צעדים בלי להרגיש שעוד רגע אני קורסת מהכאב ומאי היכולת לנשום והיום ב"ה אני מקפידה לעשות הליכה של חצי שעה כל יום והתנועה היא באמת אחד הדברים החשובים (הקטע שהייתי טיילנית רצינית של עשר -חמש עשרה ק"מ ביום עם תיק וציוד למס' ימים והיום חצי שעת הליכה בלי תיק זה בגדר נס בשבילי.... לומדים להעריך את הדברים הקטנים מאד ולומר עליהם תודה). התחלתי לפני מס' שבועות טיפול בשיטת אלכסנדר ומרגיש לי שזה נותן מענה וגם נותן כלים של החזקה נכונה של הגוף. וזה משפר את המצב, לאט לאט עקב בצד אגודל. תודה לך, מקווה שעוד יכתבו ויתנו עצות טובות. ואם יהיה לי משהו לחדש בהמשך אשתף. אודי אשמח לשמוע גם ממך אם יש לך ניסיון או מחשבות לגבי טיפול באנשים עם פיברו' או כאב כרוני אחר.
קראתי אותך ואפילו עניתי לך ארוכות וכמו שקורה בזמן האחרון ההודעות שלי נעלמות... אני חיה עם הפיברו כבר 22 שנים ..וזה אולי המפתח ללמוד לחיות איתה בשלום ללמוד להקשיב לגוף לראות מה אפשר מה לא...איזון זאת מילת המפתח ,מה אפשר וכמה ...אין ספק שהפיברו הוא בלנס רציני קצת יותר מידי ..כמו יום ארוך מידי ולמחרת משלמים את המחיר ... הליכה מאוד חשובה ועוזרת למרות הכאב משכחי כאבים מסוגים חזקים יש לי בכל תיק מה שלמדתי זה שאם אני פורקת כאב נפשי הגוף יותר רגוע ואם אני מחזיקה את הכאב הנפשי בפנים הגוף כואב ברמות בילתי נסבלטת.. שולחת לך כוחות ותקווה .....לא פשוט לחיות עם כאב אין סופי אבל לקבלה של זה יש תפקיד חשוב בהחלמה ....בהצלחה
יודעת מה חשבתי כשכתבת? שאת מרשה לעצמך לשתף...אני לא יודעת עלייך כמעט כלום כי על פי רוב את בצד העונה ולא המבקש. ענו לך כאן החברות. לי אין מושג...מתמודדת עם מחלות אחרות. אבל מאמינה שגוף ונפש קשורים זה בזה...ולדבר על זה ועל עצמך ולפרוק עוזר גם למחלה..אולי..יודעת זאת מעצמי בסוג אחר של חולי. בריאות...
תודה יקרה. שחזרת וכתבת למרות שנעלם מעריכה את ההשקעה. דברים חשובים, נשמע שלמדת הרבה מהמצב. למרות שהאבחנה ניתנה לי כבר לפני מס' שנים, רק לאחרונה התחלתי לקרוא לזה בשם ולהכיר בכך. ומתחילה לחשוב על אמצעים שעד היום לא הייתי מוכנה לשקול. עשיתי המון טיפולים, כולם ברמת הרפואה המשלימה, עכשיו מתחילה לבדוק אופציות נוספות שהייתי מעדיפה לא לבדוק. בעזרת ה' יכול נוכל לה. תודה
חמודה. נכון, הרשיתי לעצמי לשתף מעט. כותבת פה כשמרגישה שיש לי משהו לכתוב. פחות אוהבת לכתוב על עצמי (לא בקטע שלא רוצה להיעזר, אלא יותר ממקום החשיפה שמרגישה לי לא בנח). שיתפתי כי אני שוקלת לנסות דברים שלא רציתי עד היום לנסות (וגם עכשיו לא ממש רוצה, אבל המצב מתקדם לאט ורוצה לנסות לתת דחיפה קדימה) ואני מחפשת בעניין הזה עצות טובות. ופה יש אנשים טובים עם הרבה ניסיון חיים :) תודה על התובנות המאירות שכתבת, בהחלט שיש לך מושג. מצטרפת לאיחולי הבריאות, שנהיה בריאים ושמחים.
כואב לקרוא על הסבל הנפשי והרגשי שאת עוברת. יכולה להציע חיבוק ותפילה עבורך, שהסבל יוקל מעלייך ולא יכביד ושימצאו כמה שיותר מענים ואפשרויות לטיפול. שבוע טוב יקרה!
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
