אודי....

אודי הי.. אתה יודע אודי ? אני כבר מרגישה טיפונת יותר טוב... נפגשנו אתמול וניפגש גם היום עוד מעט וגם מחר בערב... מרגיש לי שהעולם כבר טיפונת יותר שפוי... שאולי יש טיפונת ריצפה בעולם... איזה קטע אודי... כשהגעתי אליה אתמול לא הרגשתי בהתחלה כלום.. גם לא יכולתי להסתכל עליה... ופתאום הרגשתי שעומד לצאת לי מהאף צחוקים... כך זה מרגיש וגם אמרתי לה את זה.. ואז פתאום.. כמו כזה קיא.. התחילו לצאת ממני כאלו צחוקים שהלכו וגברו ואז זה הפך לכזה בכי ..ממש בקולי קולות.. וזה לא הפסיק מלא זמן.. ואחרי זה כבר הרגיש לי קצת יותר טוב.. וגם הקראתי לה את מה שכתבתי לך על במבי עם המקלף.. וגם את מה שהגבת.. אמרתי לה שהפעם שניכם לא הייתם.. סיפרתי לה שאתה היית בכנס האגודה הישראלית להיפנוזה שאתה משמש בין היתר גם כיושב הראש של האגודה. אמרתי לאמא צביה שלא הבנתי כל כך מה הגבת לי.. אתה יודע אודי ? אני מתה לדעת איזה סגנון מוסיקה אתם שרים בלהקה שלכם.. על איזה כלי נגינה אתה מנגן ? איזו מוסיקה אתה אוהב ? ובכלל... אולי תשלח איזה קישור/משהו שנוכל לראות ולשמוע אותך/את הלהקה שלך..? שלך-במבי. ותודה לכולכם שהגבתם אלי כשכל כך שרף לי בגוף ובנשמה.. תודה לכן..

קראתי..את התאור על הבמבי והכל..עצוב. קשה. וטוב שנרגע. הכל חוזר לקדמותו. היא כאן כבר הרבה זמן איתך ותשאר..

הי במבי, יכול להיות שכן סוג של הרגשת. כעס. אולי לו היית יודעת, זה היה יכול לעזור קצת בהירגעות. כעס אגור, באמת אלליי... כמעין שחרור מתוך סיר לחץ. למה שתיארת אני קוראת זעקות שבר. אבל זה קורה לי רק לבד. וזה מצב נורא, אכן. עכשיו, במחשבה בחלוף כמה שעות, אני גם אולי מבינה מעט יותר את שכתבת לי - בכל אופן - אני כן רואה את עצמי כמוגדרת ודעתנית. לעתים מצטרפת. לעתים חולקת. ואין כוונתי לקטע של התקפה או התנגדות. טוב שאת, אחותך, סוריקטה