שבוע טוב,

שלום כולם, שלום אודי, ברוך השב, סוף השבוע עבר עליי בטיפול אינטנסיבי להצלת היצורה שלי (וכך עדיין) ובהרגשה רעה מאד, כאילו הורעלתי. ואז נזכרתי, וזה מעניין, שבכל שנה בערך בחודש מאי וסביב פסח יש לי גל של תופעות כאלה, ואז אני חושבת לי (אין אני יודעת) שההתקפה הגדולה של אמא, אי אז לפני שהזכרון עבד (או אבד) התרחשה סביב התקופה הזאת בשנה. מדהים, אין אף אחד (גם אלו שהיו אז מבוגרים) שזוכר מתי זה קרה. וזה לא היה סתם אירוע, אושפזתי בבית חולים ועברתי טיפולים מטורפים ארוכים. כולם, ואני לא משתמשת בהכללות על פי רוב, כולם לא זוכרים, ואף אחד לא מעוניין לפשפש בארכיון, שאולי קיים, כדי לפתוח תיבת פנדורה. הרבה אנשים, וחלקם חשובים, עד כמה שנשמע הזוי, היו מעורבים. וכאילו הכל פג. מפחיד. ועם זאת, ושוב אנ'לא יודעת מאין היו הכוחות, ערכתי שיחה חשובה והייתי סוג של אסרטיבית, כשאני אני נוטה להתקפל בדרך כלל. גם זה מפחיד. והייתה לי שיחה נוספת, בה, לצערי, שמתי גבול (כמו שנכון והתחייב). גם זה מפחיד. וגם - קניתי לי עוד שמלה, ואמרו לי סקסית (ומה לי ולמיניות בכלל). וגם זה מפחיד. הלוואי שאצליח לנוח לפני שהשבוע יתחיל. סוריקטה

סוריקיטה יקרה לא הבנתי אותך עד הסוף.. סליחה אבל כן מבינה בטריגרים- בזמנים מסויימים שהם טריגר.. של החיבור בין גוף לנפש... מבינה שלא פשוט.. איתך סוריקיטה יקרה

מן ה ס ת ם.....שאנשים לא יכולים או רוצים לזכור דברים קשים מהעבר גם להם בטח היה קשה הזכרון שלך נמצא שם ואומר לך כן היה.....כן קרה והם אינם מעוניינים להיות שם שוב תתחדשי על השמלה החדשה ותהני ממנה בלי קשר למה שאחרים אומרים.....את לא חייבת להתחבר למה שמפריע לך חטולית

סוריקטה יקרה לי, מקווה שהצלחת לנוח בכל זאת ולצאת לשבוע חדש בשמלה חדשה. יפה שאת, כמו שאת. שלך שירה