לכבוד מיליארד טועים...
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
"..זו לא חובה לחיות, זאת זכות להיות חיים... " ההמשך הוא : "והחיים הם מסריחים"... אתם לא חייבים להאמין בזה. גם אני לא. אבל...... אני כן. חוצמזה, אף אחד לא אמר שקל להיות אופטימי....
זה לא עניין של אופטימיות........אלא של דרך חיים........ נכון שהחיים לעיתים "מסריחים"........אבל זה עדיין בידנו לעשות משהו עם הסירחון הזה (וסליחה על הבוטות). לצמוח ממנו........גם אם זה נראה הדבר האחרון שניתן לעשות......או ליצור קרקע פורייה להתרחבות הרפש ולשקיעה שלנו בו........לבסוף בלי יכולת לצאת גם כשרוצים. אז במה תבחר/י?.........גם אם את/ה לא שייך לאסכולת האופטימים........אינטואיטיבית......הבחירה בחיים.....
איפשהו אני מסכימה איתך. החיים לא תמיד מסריחים. הסירחון עולה כשאתה נמצא בחרא....
להיות אופטימי זה מסריח, מי שאופטימי אמנם טוב לו, אז שיהנה, אבל אופטימיות מעצבנת אותי. אני מעדיפה ת'פסימיות, אחרי כ"כ הזמן מי ישכנע אותי אחרת.....? אופטימיות זה בולשיט.... אני הלכתי.
אופטימיות שאין לה אחיזה במציאות אולי מתחברת לניסוח שהצעת.......אבל אופטימיות שמלווה תהליך של הבראה, כעקב בצד אגודל מתקדמים גם כשהדרך נראית כלכך ארוכה.ובכן זו אופטימיות בריאה........איך שלא נסתכל על זה.
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
