כשפסיכולוגים עושים נזקים לנפש

אף אחד לא מדבר על זה. כי לא הבנתי. מה המטרה לתסכל ולהכאיב לאנשים ומה המטרה לגרום להם להרגיש לרצות ולקוות רק בשביל לתסכל בכח אחכ ולהגיד להם ' תלמדו להתמודד עם החסר?' אני לא מבינה. באמת שלא. וגברים שגורמים לך להרגיש שהם רוצים אותך רק בשביל להשיג סקס בלע שום כוונה אמיתית לאהוב ולדאוג לך. מה הקטע עם זה? למה יש ככ הרבה אנשים שמבצעים פשעים נגד נפש האדם והכל קורה בלי שום הכרה בעובדה שבוצעה פעילות פוגענית נגד הנפש? פעילות שמעלה באמון שניתן? למשל כשאני עושה בטיפול פסיכולוגי שמיניות באויר עם המשאלה והתקווה לקבל עוד זמן והפסיכולוגית עושה מאמצים לתסכל ואני מקווה לשווא, אבל בשום שלב היא לא מסבירה לי בשקיפות ובכנות שזה התפקיד והעבודה שלה לתסכל. שאין ולא היה שום סיכוי מראש לקבל את הזמן ממנה כמו שרציתי. שזה חוק וכלל מחייב בעבודתה. היא לא מסבירה בשקיפות וגורמת לי לשווא לנסות ולהתאמץ ולהתבזבז ואחכ אני מגלה שאלה היו חוקי עבודה אצלה. מראש. לא לאפשר לי להשפיע על גבולות העבודה האלה. והיא לא הסבירה לי ברמה הזאת. היא עשתה צחוק מנפשי. נתנה לי לקוות לחינם שאצליח להשפיע אם רק ארצה ואנסה מספיק. נטלה ממני כל תחושה של יכולת קביעה והשפעה והחדירה בי את הכפייה שלה ותמונת המצב שלא משנה מה היא זאת שקובעת את הכללים. אז מוטב היה להסביר מראש שמדובר בחוזה מחייב מבחינת הדברים הללו כפי שמסוכמים מראש ואין לשנות גם אם במהלך הטיפול עולים צרכים ל'יותר' מוטב היה להבהיר שאלה הכללים ולא לשחק לבני אדם ברגשות לשווא. זה הדבר הכי מבזה רגשית שיש מי בונים על אמון של אחרים כדי לשחק בהם. וגברים אגב עושים את זה כל הזמן לנשים לא? אחרת מה זה כל תרבות הפיקאפ המסריחה הזאת שהם לומדים 'טקטיקות' איך להשפיע על בחורה. מה כל השטויות האלה. למה אין יושר ושקיפות בכלום? אין לי אמון בכלום ובאף אחד יותר.כמעט כולם מיניפולטורים וחוצפנים.בשביל להשיג את האינטרסים של עצמם לא בוחלים בכלום. ולהיפך, זה נחשב 'כושר השרדות והסתגלות' גבוהים להיות ככה. בניגוד ללהיות תמים רגשית ונאיבי. אף אחד לא מדבר על זה . שאי אפשר כבר לתת אמון בכלום בעולם הזה.

מימה יקרה.... ואני דווקא מאמינה שזה תהליך שדווקא בטיפול ניתן לאט לאט לתת אמון...וללמוד שאפשר 0 על השני..

הכוונה ...שניתן ללמוד בטיפול לסמוך על אנשים ,

הי מימה, את יודעת - את מזכירה לי את התפיסה המעוותת שלי כשהגעתי לטיפול. כאילו התסכול הוא מכוון בכדי ללמדנו בכפייה. זה לא כך. מימה. זה פשוט מפגש עם המציאות, שיש בה תסכולים. כי ככה זה קורה. לא בכוונה. לא בכוח. הרבה מאד שנים של עבודה טיפולית מאומצת חלפו וסייעו לי בשינוי תפיסה. לפעמים אפשר להצליח. לפעמים גם לא. הממ... כן, יש פה הימור מסוים. סוריקטה