דכאון עקב חוסר תפקוד

שלום רב! רשאית אני רוצה לשבח את הפורום, אתם בהחלט עושים עבודת קודש. אני מודאג ביותר, בקרוב ימלאו לי 30 שנה ואני עדיין לא מצליח למצוא את עצמי בחיים. אני לא מצליח לפתח עם אנשים קש ר עמוק, קשה לי בתקשורת עם אנשים וחש מוגבל ביכולות שלי, ולא מצליח לפתח זוגיות. כל חיי התחפשתי למשהו שאני בעצם לא, לכולם אני נראה למראית עין חכם ומבריק. רק שמכירים אותי מקרוב יודעים בידיוק מי אני, לכן לא רוצה שיתקרבו אלי יותר מידי. ההסטוריה שלי התחילה כבר מגיל צעיר, הייתי טיפוס בישן בבית הספר היסודי והתיכון בקושי דברתי עם אנשים,רצו לשלוח אותי לטיפול, אך כל הזמן הבעתי התנגדות לנושא, בגלל הפחד עם התמודדות, לא יצאתי לטיולים שנתיים מחשש שהתלמידים ילעגו ולא ארגיש בנוח. גם בצבא עברתי סבל רב, בקושי עברתי את הטירונות, החיילים ירדו עלי, ורק בזכות המפקדים שאהבו אותי הצלחתי לשרוד,אחרי הצבא הלכתי לאוניברסיטה הפתוחה, היה לי מאוד קשה בסוף סיימתי תואר, בעיות התקשורת עם האנשים נמשכו והמשכתי לברוח מהתמודדיות, היו לי כמה חברים, אך הקשרין היו שטחיים, אני כבר החלפתי כמה פסיכולוגים בחיי, אך מאחר ולא יכולתי להפתח אליהם ולהתמיד הפסקתי את הטיפולים, קבלתי תרופות אנטי דכאוניות אך לאחר תקופה הפסקתי לקחת. לפני כמה שנים אמר לי פסיכיאטר שיש לי הפרעה אישיותית וסיכוי ההחלמה נמוכים, הוא טען שיש לי קושי להתמיד ואני עקשן ביותר וזה גם מה שדופק את הטיפולים בי. אני חש שיש לי חריגות ומוגבלות מסויימת שמקשה עלי לנהל אורך חיים תקין. לא מזמן הלכתי לפסיכולוגית שאמרה שכנראה יש לי ADHD ואף רצתה לשלוח אותי לאבחון מאז אותה פגישה נכנסתי לדכאון, אני בקושי מתקשר עם הסביבה ומסתגר בביתי. דברים אלמנטרים כמו קניות והכנת אוכל אני לא עושה, אמא שלי דואגת לי ומכינה לי ארוחות אני ממש מרגיש כמו ילד קטן ולא יודע איך לצאת מזה, אולי אני בן 30 אך מבחינה התפתחותית מרגיש כמו בן 12-13, זה ממש מתסכל אותי. אני ממש לא רואה טעם לחיים האלו ולא יודע מה אעשה עם עצמי. אני מובטל כמה חודשים ולא יודע מה לעשות עם החיים שלי.יש לי חוסר בטחון לחפש עבודה מחשש שיגלו את המוגבלויות שלי אבדתי כבר תיקווה שיהיה טוב, אני מרגיש כמו חורבן בית ראשון ושני מצפה לתשבותכם בהקדם. תודה מראש

שלום

אני מודה לך שהתייחסת להודעה שלי אך לא ראיתי את תשובתך, אנא אעבר לי בבקשה את ההודעה מחדש, יכול להיות שהיא לא נקלטה תודה

akuo

מצתער שני התשובות הראשונות היו ניסיונות להפעיל קוד - תסלח לי אתה מתאר תמונה קשה ניראה לי שמדובר ברגישות של אישיות + התפתחות של תמונה דכאונית קלינית הצעתי היא לא להתיאש להחליף מטפל - וללכת על טיפול משולב של שיחות ותרופות כדאי מרפאה ציבורית - אצל פסיכולוג סטודנת שמקבל הדרכה לפסיכוטראפיה - אז שני מוחות מתמודדים עם בעיתך - זה של הסטודנת וזה של המדריך המנוסה בהצלחה - עדכן אותי בהתפתחויות ד"ר פלד

האם לעבור איבחון כשאני נמצא במצב דכאוני, על מנת לאבחן אם יש לי כפי שאמרה הפסיכולוגית של ההורים שלי שיש לי DDHD או להתעלם מזה. לא ציינתי אבל ניסיתי גם ללכת לפסיכיאטר הומהופט על מנת לברוח מתרופות אך ללא הועיל, בכל מקרה אני מודה לך על מהירות התשובה. זה שאני צריך ללכת לטיפול ידועה לי, הבעיה שלי היא הקושי להתמודד עם זה. אותה פסיכולוגית אמרה שאני צריך לקחת ריטלין ותרופות אנטי דיכאוניות, אני מאוד חושש מזה, האם ביופידבק או פתרון אחר יכול לבוא במקום תודה ולילה טוב

שלום חיים ראשית, תודה על השבחים לפורום. אני מבין את הסבל שלך והקושי להמשיך בטיפולים הקונבנציונליים לאחר שספגת אכזבות. כניראה הבעיה שלך באמת אישיותית, אתה בעצם סוחב אותה מגיל צעיר ביותר. לצערי, אין תרופות פלא ואין פסיכולוגים של פלא. אתה חייב להמשיך בטיפול משולב. בטיפול תרופתי עם טיפול בשיחות (פסיכותרפיה). אתה יכול להיעזר במסגרת הציבורית או הפרטית. אני מקווה ומאמין שבעזרת כח התמדה ומטפלים מתאימים תוכל לשפר באופן משמעותי ביותר את מצבך. גם לי לא נראה שהבעיה המרכזית היא ADHD בברכה, אמיר