אבל אין התייחסות לדבר עצמו

לגיטימי שמטפל יתערב מעמדת סמכות לנפש המטופל ויורה לצאת לעבוד?? זה לגיטימי ככה? בצורה כזאת? אני חושבת שלא!! אז למה דחפו לי את זה ככה? כיום אין מצב שזה היה קורה לי שוב כמובן. יש לי את עצמי מספיק חזק כדי להתנגד וגם ממש לא עושה 'העברה אידאליזציה' יותר לאף אחד ולא שום סוג של העברה אחרת. חיה את חיי כרצוני ולפי יכולתי. וכל האנשים שמדגדג להם לדבר לאחרים מעמדת סמכות בכח, שילכו לחפש.

את יודעת מימה, בתקופה לא פשוטה של אשפוז, לקראת סיומו, מנהל המחלקה שידל אותי מאוד להתחיל לחזור באופן הדרגתי לעבודה, בהתחלה הרגשתי שזה בלתי אפשרי, איך אחזור אחרי אשפוז עם תחושת הבושה, חוסר הבטחון והפחד שכולם "רואים לי". הוא התעקש, ובסופו של דבר הקשבתי לו כבעל סמכות, כזה שרוצה בהחלמתי ולא כמי שמורה לי מה לעשות, כי תמיד יש גם מימד של בחירה. והוא צדק. כדי לנסות לצאת מגהינום הנפש, לחזור ולהתחבר לחוט דקיק של חיים, היתה בצעד הזה אמירה של התמודדות.

מימה, תראי, היה לי מטפל, לפני שלושים שנה, שניסה לדלג על שלבים (כך גם אמר, למיטב זכרוני), והוא שם לי אולטימטום שאם לא אמצא עבודה תוך שבועיים, יעבירו אותי לקיבוץ 200 ק"מ מהבית. לא היה לי סיכוי. כל כך אבודה הייתי. בכלל לא הייתי קרובה לזה. הוא גם בסוף אמר שחבל על הזמן והכסף, ואחר כך לא התקרבתי לטיפולים 15 שנה. מאידך, על מטפל שהולך בקצב שלך, מאד מאד לאט, מאד מאד מאד לאט, אפשר לומר איזה מין הוא שלא מנסה לדחוף קדימה ורק לוקח ימבה כסף. העניין הזה של מינונים ועיתויים מורכב לאללה. סוריקטה