איך להיות בקרבה ?.......
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני לא יודעת איך להיות בקירבה. השנה האחרונה הייתה קשה לי מאד חברתית. זאת אולי הייתה השנה הראשונה שביקשתי להפוך את הקערה על פיה ליצור ולשמור קשרים. אפילו נכנסתי לקשר זוגי. אבל גם חברתית חוויתי פגיעות ודחיות וגם זוגית. ועכשיו אפילו אם יש אנשים נחמדים סביבי שהיו רוצים להתקרב אני לא יודעת איך.. אני גם מרגישה המון בושה על זה שאני כל הזמן נמשכת להיות לבד. לפעמים בא לי לצאת ואז קובעת עם אנשים. אבל אז הם מנסים ליצור קשר לפעמים ומרגישה שקשה לי ליצור קשר לפי מתי שמתאים להם.. מרגישה שהעולם והזמנים שלו צריכים להתאים אליי ולא להיפך. לא מסוגלת הפוך. גם ככה אני לא מרוכזת עם עצמי. יש לי בראש רעש תמידי של מחשבות לכל לכיוונים/זכרונות/הרגשות... אני משתדלת להיות ממוקדת מטרה. להגדיר לעצמי כל יום מה לעשות וגם הנושא של האכילה שתמיד היה אתגר.. אני משתדלת לאכול בריא יותר . עליתי המון במשקל בשנה האחרונה. צריכה לקחת את עצמי בידיים. זה משפט מצחיק 'לקחת את עצמי בידיים' שכן אני בטוחה שהמקור הראשוני לפגיעות ההתפתחותיות שלי ברמה המנטאלית היו חוסר החזקה מספקת. אז אדם נאלץ לקחת את עצמו בידיים..... חוויה מבעיתה לתינוק כנראה. חוסר אונים..... אבל לא למבוגר. מבוגר אמור להיות מסוגל לקחת את עצמו בידיים , מטאפורית. לקבל החלטות טובות עבור עצמו וליישם. אני כועסת על הפסיכולוגית שטיפלה. הפושעת הקלינית שטיפלה בי עשתה לי רהטראומטזציה מהגהנום. הפושעת הרשלנית הזאת. בא לי לרשום כאן את השם שלה ושתמסרו לה שאני שונאת אותה.. אבל לא אחשוף . כלבה פושעת שלעולם לא תענש על ההתערבויות הלא רגישות והבלתי מותאמות בנפשי. איבדתי כמה שנים טובות מהחיים שלי. איזה 8 שנים רק לקח לי להתאושש מהשלכות הטיפול הגרוע שלה. 8 שנים!!! 8 שנים שהיו לי פלאשקים וזכרונות וכעסים . ממש נזק מוחי ורגשי מהפושעת הרשלנית הארורה הזאת שאי אפשר לתבוע (ביררתי עם יותר מעורך דין אחד בזמנו). מה שפסיכולוגים עושים מאד מסוכן ואם הם עושים לא טוב אז המטופל משלם על זה רגשית ונפשית . היא גרמה לי לצאת משם מעורערת לחלוטין. הייתי ממש מעורערת אז. רק מלחשוב מה עבר עליי שם רגשית אני מתחילה לכעוס. איך אפשר לעורר פצעי נטישה מוקדמים בצורה ככ מופרעת ובלתי אחראית? היא בכלל לא הבינה מה קורה הטיפול ההוא ואיך להתמודד. והכל נרשם בי ככה. מחדש. פצעים שנפערו מול 'אמא מטאפורית' קלולסית קרה ובלתי אכפתית שמכניסה את עצמה והשיקולים שלה לתוך נפשי תוך רמיסת הקול האוטונומי שלי והרצון האוטונומי שלי והצורך שלי בכבוד והתחשבות ויחסי כוחות מאוזנים. הכניסה את הפטרנליזם שלה והסמכותנות שלה לתוך נפשי. הפסיכולוגית עשתה את זה. ואיפה שנזקקתי לתמיכה מרגיעה לא ידעה לתת אותה בצורה מותאמת. למה לכל הרוחות עברתי סוג כזה של תחושות במקום שאמור היה להיות 'טיפולי'??? מרגישה שזה היה מאד מעוות מה שעברתי שם. היא גם חייכה לי מול הכאבים. אני זוכרת. היא ישבה וחייכה . עם הריחוק האופייני המנוכר שלפעמים פסיכולוגים מאמצים כעמדה. למה לכל הרוחות? למה שמישהי שאמורה הייתה לטפל בנפש תוסיף לי לתוך עולמי הפנימי כאלה זכרונות במקום פשוט למלא בטוב!!!!! אנשים זקוקים שימלאו להם בטוב!! והאקס האידיוט שלי??? עוד טראומה בסוף. עוד נטישה. עוד חוסר אהבה. מי לכל הרוחות בעולם הזה יוכל לאפשר לי להגיע אינטימית וחשופה ככ כדי שהכאב של הפצע יפרוץ ואז יחבק אותי שם?? במקום שאין בו ציפיות. אין בו דרישות. אין בו שום דבר ששופט אותך. רק מוכנות לאחוז ולחבק בחום וללחוש מילים אוהבות שיתנו תחושת בטחון ויבטיחו לא לנטוש אותך בשעתך החשופה הפגיעה והעלובה ביותר. אישה יפה הולכת צועדת ברחוב. נעלי עקב . איפור. בגדים. שמה בושם. מנענעת את האגן מצד לצד. צועדת בבטחון. אף מורם. גברים מסובבים אחריה את הראש. היא פותחת את הפה וכשהיא מדברת היא חכמה שנונה וחדה. חברותית ופופולארית עם המון ניסיון חיים מסוגלות ובטחון עצמי. אישה מושכת אטרקטיבית הולכת ברחוב. נראית מעניינית. היא מבוקשת. מי ישיג אותה לעצמו? את האישה השווה הזאת? אתגר. כזה. על כזה הם חולמים. עכשיו תגידו להם. הבחורה החמודה הזאת שכאן? גם סבבה. אבל לא רואים. יש בה פצע. לא רואים יש בה חולשות וצלקות. היא בוכיה. היא כבדה. היא מפוחדת. היא נרתעת. אל תתקרב. היא נרתעת. לפעמים הכל קשה לה. היא מתקשה לקחת את עצמה בידיים. תספרו להם על כזאת אישה.. מי היה רוצה כזאת? אף אחד.
כל כך עצוב וכואב לקרוא אותך.. לצערי גם אצלינו עברנו התעללות בתוך חדר טיפולית.. התאשפזתי מספר פעמים והנזק כמו שאת מתארת הוא עצום.. את כועסת ומאוד!!! כעס הוא מובן מאליו רק לא כל כך עוזר לנו.. הלבד הוא קשה אבל יחד עם זה אנחנו לא מרגישים בטוחים מספיק להיות בקשר אני לא יכלתי לחיות עם הסיוטים ולמרות ההתעללות בטיפול חפשתי מטפל נוסף.. עכשיו בטיפול מספר שנים ועדיין לא סומכת אבל יש התקדמות.. אפילו קצת... אני לא מוכנה להיות לבד יותר ואני רוצה ללמוד איך להיות קשר.. מאחלת לך שלא תוותרי על עצמך.. שתתני לעצמך את הטיפול הנכון שמגיע לך .. איתך, ינשוף