הצפתי את האקס בהודעות

הוא התעלם.. לא מפתיע . הוא לא מתרגש ממני.. שונאת להרגיש את ההזדקקות הזאת לאהבה. שמישהו יראה, יאסוף. יתקן. יחלים אותי... אני שונאת פסיכולוגים שבמקום לסייע לאנשים במצבי רק עושקים ומתנשאים. למה לא נותנים אהבה אמיתית? למה רק מזיינים בשכל על העבר, על החסך האמהי, התמודדות עם החסר וכל השיט. את מי זה מעניין בכלל!!! בפועל לנפש יש את הצרכים שיש לה כאן בהווה. בכאן ועכשיו. ואלה הם הצרכים! אם זה מבט אמפתי שרואה. אם זה חיבוק חם שמנחם ומרגיע. אם זאת התייחסות שמעודדת ומעניקה. אם זאת אהבה שנוטעת בטחון ולא נוטשת . נמאס לי לחיות מתוך הפצע. למה מי שנתתי לו מעצמי את כל כולי סתם נטש אותי במקום להעריך ולאהוב? וגם פסיכולוגים.. מה הקטע לבקש שכר של הון תופעות רק בשביל לתסכל להאכיל מירורים ולכפות עוד כאב ותהליכי אבל.. די כבר עם כל הכאב המזדיין הזה. אני רוצה שמחה וטוב.. אבל יש פצע ואף אחד לא טורח לאהוב אותי איפה שהכי פגיע ורגיש ולרפא לי אותו. להבטיח לי בטחון. אכלתי המון ולא הקאתי. זאת הייתה טעות לא להקיא. כבד לי ממש בבטן ובנשמה עכשיו.

הי מימה, אולי התקפת את האקס בהקאות? למה להתפרע? כולי תקווה שהדיונים לא יסחפו בנות פה לכיוון ההקאות או אלימות. לילה טוב, סוריקטה