שירה אהובה..

רוצה לומר לך שקראתי את מילותייך.. לא יכולתי להגיב.. האצבעות לא הצליחו להגיב לא לך ולא לאחרות . מנצלת את הרגעים הללו שיש בי כוח ורוצה לומר לך שאת נוגעת לי בלב עמוק.. רוצה לשבת על ידך בשקט ולאחוז בידך.. זה בסדר, נכון שירה ? איתך, במבי.

כל כך תודה במבי. תראי, שוב סתיו וכל העלים והצבעים והשמים הצלולים והשקיעות הכי יפות ושוב אני כאן. תודה על היד המושטת.

וואוו שירה... את יודעת ? מאז שאבא שלי נפטר נראה לי שהעיניים שלי עדיין לא ראו את השמיים,את השקיעה, לא שמעו עדיין את אוושת העלים ולא הצליחו להריח את ריח האדמה שספגה את היורה שירד בכל עוזו... וואוו שירה... כל כך ,כל כך רוצה לחזור ולראות,לשמוע ולהריח את העולם...הטבע.. תודה שירה שהזכרת לי שכל זה קיים.. רק צריך להתעורר... תודה ! במבי.