נעמה!!!!!!!!! והעץ השמח :)

יואו נעמה... הרבה עבר מאז שנפרדת מאיתנו. הזכרת לי נשכחות, כמה טוב יש לי לספר לעץ השמח שלך :) איך עודדת את כלנו תמיד!! כל יום רביעי פתחת עץ שמח, רצית שנמשיך אותך אך אף אחת לא יכלה להתחייב...רק את!!! אז לזכר ימים עברו: תקופה טובה עוברת עליי. החופש הגדול עושה לי טוב ולמשפחה. כבר לא חותמת במ. או מי ;) שלמה, מוכנה להקרא מיכל! פחות שחור לבן, יותר חיים צבעוניים, מקבלת שבטוב יש רע וברע טוב...גם אם קצת מסנוור לפעמים. נעמה החכמה!! איך את? עדיין בטיפול או שעזבת? עדיין שיחות עם עצמך? מקווה שיחות טובות! בטח סיימת מזמן ללמוד או אפילו עוד לומדת לימודי המשך בשביל הכייף? טוב לשמוע ממך ושאת במקום טוב!! תודה ששתפת! הרבה עזבו, במיוחד שהפורום השתדרג והשתנה והיו בעיות טכניות זה שיבש... מקווה שיחזרו לפחות שנדע משהו. שמחתי לקרוא אותך! שתמשיכי להיות אופטימית, אולי עוד ננסה לפתוח עצים שמחים עם כפכפים הולנדיים, יואו מעניין במבי אם ראית? ראית?במבי, כל הדימויים שלך לעץ זוכרת? מיכל, השלמה! והשמחה בחלקי לעת עתה.

מיכל, נעמה וכולכן.. כן.. אני זוכרת.. העץ חייך,פרש זרועות ,רקד מצד לצד ועגילי העלים שלאוזניו נעו ,זעו , כפכפיו ,כפכפים הולנדיים לרגליו, צבעוניים , מקישים פופ ,פופ ,פפ ,פפ.. וחיוך רחב ,עיניו בורקות,זוהרות,שמחות.. צבען ירוק.. וכשהתבונן למעלה השתקף מעט כחול בירוק .. יצר צבע חדש..כמו מבטיח.. משהו מזוהר הרקיע.. כן .. זוכרת.. וואוו,.. תוך כדי כתיבה וזיכרון הרגשתי שאני עוד מעט וחוטפת דום לב.. כמו אבא שלי.. אפסיק כאן.. מתנצלת שלא הצליח.. נעמה חיבוק לשובך ולכל מקום בו תהיי גם לך מיכל מקסימה.. לא מצליחה לכתוב פה ,אפילו לא אות.

דווקא כתבת המון מילים ואותיות .. משמחות ונעימות בוקר טוב ❤

במבי יקרה שלי! זכרונות זה דבר טוב לא? עצוב לי שכך את מרגישה עכשיו...וחבל שהטוב שלי מקלקל לאחרות... במקום...לא יודעת מה חשבתי לעצמי..אולי זה מדגיש את הרע של האחר? צר לי שכך את מרגישה בלב הרגיש והמיוחד שלך.

במבי אהובה, אני מדמה לי את העץ השמח באבל, כאוב, הגעגועים והבלבול שהוא בוכה מזינים את השורשים ונכנסים פנימה עמוק. ומדמה אותו, יחד עם האבל הבלתי נמנע הזה, גם עדיין איתן, ויציב. עצוב ומיואש, ולרגע שם לב לציפור שיושבת על אחד הענפים שלו, שמח בה, שמחה שעוד קהה ביחס לעצב, אבל שגם היא לאט לאט מחלחלת. ליבי איתך, יקירתי, קשה לאבד אבא, אולי אפילו במיוחד כשהוא לא כזה קרוב והלב לא יודע מה להרגיש. מקווה שלאט לאט תוכלי ליהנות גם מהציפורים הקטנות, ולא להרגיש רק את האבל המחניק. אוהבת, נעמה.

מיכל, את חמודה :) ואת נשמעת לגמרי שלמה... ומתחשק לי גם לכתוב, שחופשת הקיץ היא תמיד תקופה טובה לגננות ;-) (אבל בסדר, זה כבר סתם מתוך "מירמור" שלי, כעובדת שאין לה ממש ימי חופש...)

מיקה יקרה! זה בסדר, רגילה שכלם מקנאים בנו.;) אני גם חושבת שהחופש ארוך במיוחד לילדים ואם היו משכילים לעשות היו עושים כמו בחו"ל ששם אותו זמן חופש רק שבמסגרות הלימודים יש קייטנות מהמדינה כמו קייטנת החופש הגדול שבארץ שלנו לא ממש משכילים לעשות ויותר ימי חופש להורים ...אם מנחם אותך אז אנחנו לוקחות את העבודה שלנו הבייתה כל השנה....מכינים בבית, ומכינים בעבודה בזמן החופש במשך שבועיים לפחות מנקים ומסדרים( אין גמדים)מתקשרים הורים, אסיפות הורים, מסיבות.יש השתלמויות וימי הערכות שעליהם לא משלמים שעות נוספות. תמיד היו על חשבוננו..אנחנו מוציאות כספים מעצמנו על הילדים כי אף פעם הכסף של העירייה לא מספיק. כמו שבעלי אומר על עצמו מעולם לא הבאתי עט לעבודה...אנחנו מביאות המון דברים.. משכורות נמוכות. והלוואי שיכולתי לקחת חופש באמצע השנה כשלי מתאים!!אסור לנו גם לטוס לחו"ל אפילו אם יש לי ימים חופשיים כמו סוף שבוע למשל...פוחדים שלא נחזור ;) רוצה לטוס לחו"ל בחצי מחיר ממה שאני משלמת בקיץ!!! ועם כל עם ישראל בדוחק בשרה תעופה. משכורת נמוכה וחופשות יקרות..אין במה לקנא והחופש תמיד עם הילדים הפרטיים פלוס ילדים של אחרים כי אין להם מסגרת ו"תעשי טובה ליום אחד..." מספיק דברים?? חחח אבל כן, חופש טוב לכל אחד ולא תמיד היה לי טוב בחופש..סליחה שהוצאתי את כל העצבים..נמאס לשמוע על החופשים שלנו...שהמדינה תזיז את עצמה ושתתן לילדים קייטנות כמו בחו"ל מסובסדות! ומורה שרוצה לעבוד שיעבוד.ושימי העבודה של ההורים יגדלו! אני בעד....כל מה שכתבתי לא מופנה אלייך יקירתי. אלא באופן כללי תמיד הדשא של השכן ירוק יותר וזה לא בהכרח. ועכשיו ברשותך אפנה שוב לטוב שעוטף אותי.

מיכלי לא יכולה לא להידחף כל כך יפה לך החיוך והשמחה והלב שמלא בטוב שרק ימשיך ככה .. וזה בסדר גם נפילות ועצירות ....זה נקרא איזון כשזה יחד

איזון. מילה שמתחילת הטיפול מלווה אותי..שנים. המתנה הראדונה שהבאתי לה היו מלחיות. מלח ופלפל וכתבתי לה שנדע את המינון והאיזון המתאים. משהו כזה

מיכל, כיף לשמוע על השלמות הרבה יותר הזו! וכיף לראות אותה... אני עדיין בטיפול, אבל פחות אינטנסיבי, ופחות כי אני חייבת ויותר כי יש לו מה לתת לי. השאלה שלך על שיחות עם עצמי הפתיעה אותי לרגע, כי גרמת לי להבין שהן פחות נוכחות. אני מתלבטת עם עצמי, תוהה, אבל יש פחות תחושה של שני צדדים שונים, שני צדדים שהאחד יכול לטרוף את השני. אולי זו האינטגרציה, ששני הצדדים אומרים "אני", "אני כועסת על הבן אדם הזה, אני לא מרגישה בנוח עם הכעס הזה, אבל אני עומדת מאחוריו" או "אני לא מרוצה מעצמי, אבל אני יודעת שזה מה שיש". תודה על השאלה הזו, היה מעניין לחשוב אותה. :) ואני ממשיכה ללמוד, וכנראה אמשיך ואמשיך ואמשיך. אוניברסיטה היא מקום שנעים להיות בו, לחשוב עם אנשים חכמים ומרגשים וליצור מחשבות משל עצמי. לא יודעת מה יהיה איתי הלאה, כי עולם האקדמיה די מגעיל ורווי פוליטיקות שאין לי פניות נפשית אליהן, אבל גם קצת כיף פה. נחכה ונראה לאן אתגלגל... את נהדרת, מיכל. וריגשת אותי בטירוף עם העץ השמח שפתחת מקווה שתמשיכי לא להתנצל כשאת שמחה (וגם לא כשאת עצובה, גם על זה אין מה להתנצל). נעמה.