ינשופי אהובה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
כתבת שם למטה לפני כל הקילקולים כאן שאת נוסעת ועל החשש שלך .. מצטרפת לשאלה של אודי איך את בימים אלה לפני הנסיעה ומזכירה לך שאנחנו כאן . יש מי שקורא ומגיב וחושב עלייך מאוד מאוד ....חיבוק ענק לכולך
עולים סיוטים חדשים... יוצאים מהפה מילים של מעשים נוראים מייד מנתקת אותם ..מכחישה אותם אבל הם שם מתחת שכבות על גבי שכבות על גבי שכבות של הגנות אני מבינה.. אבל שום דבר לא נקלט.. המילים עוברות עליידי ולא נוגעים. לא מרגישים כלום ספרנו למטפלת שכאשר נסע לשם ניסע במטוס ללא טייס.. רק כך אפשר לנסוע..
יקרה מבינה עד מאוד את הפחד את הזכרונות שצפים כתוצאה מהנסיעה ... יקרה תזכרי שאת הגהנום כבר עברתם היום את חזקה אמיצה אף אחד לא יכול לפגוע בכם היום ...או כמו שאודי אומר זה קולות מהעבר . והעץ הזה כולו מזמין לשמור עלייך ולהיות איתך יחד ... אוהבת אותך מאוד מאוד .. אנחנו כולנו כאן אתך מחבקים באהבה ...
תוכל לכתוב כמה מילים שנוכל לאחז בהם שיתנו עוגן ותחושת ביחד. תודה