סוריקטה יקרה

את יודעת הגבתי לך שם למטה תחת ההודעה שלי שבוע טוב , אפילו שמחתי שאודי לא הגיב עלייה והשאיר את השיח לנו ..אבל משום מה זה לא עלה .. לא זוכרת מה בדיוק כתבתי לך שם , יודעת שכל הנושא הזה מאוד מטלטל את הפנים . האם מותר או לא לדבר בזמן אמת , את כותבת לי ולא בפעם הראשונה שזה משאיר אותך חסרת אונים הודעות כאלה ...ואני חושבת לעצמי . אולי היא צודקת אולי זה לא בסדר לכתוב כאן בזמן אמת .אבל זה משאיר אותי מאוד עצובה כאילו נסגרת לי דלת ... בקשת העזרה היא לא כאן ועכשיו אף פעם אין כאן ועכשיו , גם לא בטיפול גם לא בזוגיות ולא בחברות ... בכלל כבר מזמן ברור לי שאני כותבת וזה לא מובן מאליו שמישהו יגיב על ההודעה פרט לאודי כמובן ובכל זאת עצם הידיעה שאודי יקרא ויגיב עלייה ואולי עוד מישהו יגיב עלייה וייתן מילים שיהיו שם לאחוז , עצם הידיעה של היחד אני כבר הרבה פחות לבד עם הכאב . לא יודעת יקרה האמת שאני מאוד מבולבלת , לא כל כך מוצאת מילים להסביר ויותר מזה מרגישה שהולכת לאיבוד ולא ממש מבינה מה הדרך הנכונה . בטח שאין לי רצון לטרגר אף אחד או לגרום אי נוחות לאף אחד ....ומצד שני לא רוצה להיות במצב שפוחד לכתוב בזמן אמת , לקח לי הרבה מאוד שנים להגיע למצב שמבקש עזרה בזמן אמת ולא אחרי ...חושבת שעצם היכולת לבקש עזרה בזמן אמת להגיד קשה אני צריכה יד צריכה יחד צריכה חיבוק , מעצים את הידיעה שיש ממי שאת לא לבד שהיד , חיבוק שם ולהרגיש אותו ...בדיוק מה שאודי כתב ליוויתי אותכן מבלי להגיב ...וכן אודי היה שם גם שההודעה לא קיבלה תשובה ,כי ידעתי שהיא תהייה וכבר יכולתי להרגיש אותה...לא לבקש עזרה כשממש צריך זה להנציח את תחושת הבדידות , לא פעם כתבתי למיכל , להיות עצמאי זה לא אומר שצריך להיות לבד .. מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי ...מתנצלת עם לא .

הי אביב, אני ממש ממש ממש לא רוצה לקלקל לך את המרחב. ולא את הדימיון. כמו, שלפעמים המטפל משאיר לי את המקום ללא מילים שלו (גם אם מרגיז); כמו, שלפעמים אני משאירה לרגשות של תינוקי את הזמן, ונשארת בשקט כדי לתת לו ולרגשותיו את מירב המקום. לפעמים. עניין של מינונים. הסתברות של אי דיוק יכולה להיות גבוהה כאשר אנו כל כך רגישים. ובעניין דיוק - הייתי רוצה להאמין שיש מעין דבר קרוב לכאן ועכשיו ויש עיתויים שנופלים ממש טוב ויש חיבור מרחיב לב. נוטה לכיוון ההתמזגותי. אני, לפחות, מחפשת אותו לרוב, אבל גם את ההפרדה. משחקיות שכזו. אני נזכרת במימה שכתבה המון על זעקותיה מול המטפלת, ועל תחושת האטימות של המטפלת כלפיה. וככל שחשבתי על כך, וגם על העיתויים בהם הוקאו הרגשות, אלו נראו לי השלכות, ולא באמת הייתה בקשת עזרה. משהו שם אולי לא אמת. אני מרגישה אשמה ומרגישה מפריעה. מרגישה שכתבתי מידי אולי, בחוצפה אולי, וטוב לפעמים לשתוק. גם אני כתבתי אתמול-שלשום על עניין העצמאות והתלות. אדרבא - כפי שכתבת גם את - עצמאי משתמש ותלוי באחרים, אחרת, באופן פרדוקסלי, זה אולי הכי תלוי שיש. מבולבלת גם אני, אבל יהיה בסדר. סוריקטה

"כמו, שלפעמים אני משאירה לרגשות של תינוקי את הזמן, ונשארת בשקט כדי לתת לו ולרגשותיו את מירב המקום" כל כך אהבתי ....אין את פשוט אלופה ומיוחדת . יש אולי גם עיתויים שנופלים על כאן ועכשיו , יש השלכות , ויש מציאות שהיא לא בהכרח רעה וחייבת לציין שבזה אני רואה את הכלי הטיפולי שלמד לא לצפות לכאן ועכשיו ....

הי אביב, אני פחות מאמינה שאפשר למחוק ציפיות. הן שם. אפשר אולי להשתמש במנגנוני ההגנה הדיסציאטיבים ולא כאילו לא להכיר בקיומן. בקיצור, לא מאמינה שיש דבר כזה ‘לא לצפות לכאן ועכשיו’. וסבבה, אגב, שיש אותן, שיש דחפים. מה שכן, כנראה אפשר ללמוד בטיפול הוא איך להתמודד עם התסכול, או הזעם שמתפתח, שהרי ברוב המקרים, ובעיקר בבגרותנו, אין התלכדות. אתן דוגמא פשוטה ממני – מכשיר הטלפון שלי מגיב נורא נורא לאט ונתקע, ויש לי גם המון ניתוקים באינטרנט. קונקרטית - מתרחשים הדברים האלה, ואפשר לקחת אותם לכיוון פרשנות ולהכניס את הענין של התלות וכו’ וכו’. זו דוגמא לדברים שממש מצליחים להביא לי את הסעיף. כמו פקק תנועה שהאוטובוס לא זז וכאלה. אין שליטה בזה ובסופו של דבר, ההבנה שאין שליטה מאד תורמת. אבל ציפיה לתגובה חלקה – בטח יש. אני בעד להכיר אותה. שבוע טוב, סוריקטה

הי סוריקטה , שתמיד תהייה ציפייה שהכל ילך חלק ,וההבנה שזה לא יקרה כי ככה זה בחיים. שנים באו איי לימדו אותי לא לצפות . את הציפיות היו אומרים אצלנו משאירים בחדר השינה ..זה כן משהו שאפשר ללמוד . ההבנה שאין לנו שליטה על כלום שאנחנו כלום בעולם הזה וכלום לא תלוי רק בנו מאוד מאוד מקלה ...וכן כאן בפורום כשאני כותבת ברור לי שהתגובה לא תהייה כאן ועכשיו להפך זה מוריד חרדות ואובססיה ...גם בטיפול הזה הנוכחי סיכמתי איתה שלא משנה באיזה מצב פיצול אני יוצאת כשאני שולחת סמס התגובה תהייה אחרי לפחות שלוש שעות ככה מנטרלים אובססיה וציפייה לכאן ועכשיו :) שבוע הכי טוב שאפשר ....