האסון בירושלים - למישהי, ובכלל
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
מישהי, קראתי את דברייך אליי כמה שורות למטה. לא, אני לא מתפרקת או נכנסת להלם משתק. אבל אני לא יכולה להישאר אדישה למראות המזעזעים המופיעים שוב ושוב בטלויזיה. מה שהכי מנקר בלב הוא תחושת הגורל הבלתי נמנע. כבר לא מדובר במחבל רצחני שהגיע במטרה מכוונת. כאילו אין כאן שום סיבה שדבר כזה יקרה, ובכל זאת, פקד האסון. הזעזוע, ההלם והכאב של האנשים המופיעים בטלויזיה, כואבים וקשים לצפייה. הכתבים שתופסים כל מי שהיה ליד, ראה, או אפילו נפגע, נראים לי כמחכים לטרף...לצערי. הם רואים את החרדה, את הכאב, את הרעד ביידים, ובכל זאת לא מרפים, מצלמים, מראיינים אנשים זועקים. חדירה כל כך כואבת אל תוך הטראומה והזוועה האישית של אותם אנשים. קשה ללכת לישון בלילה שכזה. מין תחושת אסון שלא מרפה. פעימות לב שמחסירות. ליבי עם הפצועים ובני משפחותיהם, ועם משפחותיהם של ההרוגים (שכבר מדברים אודותיהם). אני מתפללת לשלום כולם, ומקווה שיצליחו לחלץ את כל הלכודים חיים אל מתחת להריסות. לילה עצוב מאד כאן. קשה וכואב. טלי פרידמן
טלי, שמעתי את האמבולנסים חולפים , בזה אחר זה, ברחוב הסמוך... את הידיעה על קריסת האולם שמעתי ברדיו. אני חושבת שתיארת במדוייק את דרך הסיקור העיתונאית המודרנית, וזו הסיבה שאני לא מסוגלת לראות סיקורים טלוויזיונים של אסונות כאלו: אני תמיד מרגישה שמחטטים בפצע בכוח, במטרה לסחוט עוד קצת דם ל"אייטם"... כאילו לא מספיק קשה, כאילו לא מספיק כואב גם כך. הלילה קשה, אבל - לצערי- אנו נידרש להכין כוחות למחר: ההתמודדות מחר צפויה להיות קשה בהרבה.
זה עדיין דיון פתוח ללא שום נקודת אור: האם המדיה אינה מגזימה בחציית גבולות? אני מכניסה את עצמי לנעלי הכלה ומרגישה חסרת אונים. מכל הדברים שחרדים לגביהם בעניין נישואים ,בינהם מות קרובים בתאונות דרכים לפני החתונה ונטישת הבעל יום אחרי (דברים שהם פחדים שלי, למשל),מעולם לא הייתי מעלה בדעתי שתתמוטט עלי התקרה...
אנג'ל, זו עוד דאגה שצריך לשלול. עדי
וואו, איזה פחד !!! מה שהולך שם, רק עכשיו פתחתי טלויזיה וראיתי על האסון ובאמת ליבי החסיר פעימה אחת ועוד אחת. כל כך הרבה הרוגים ופצועים, וכל כך הרבה עוד לכודים, שמי יודע מה עלה בגורלם. מאיפה כל האסונות האלה באים ? ברגעים כאלה אני שואלת את עצמי ואיפה הוא היה ? ואיפה הוא עכשיו ? ולא, אני לא קונה את ההסבר שזה מין מבחן, מבחן למה ? ולמה כל כך קשה ? אז מה זה עונש ? ואז שוב על מה ולמה ? מי עשה פשע כל כך חמור ? ובכלל מה יש לבחון או להעניש ילדים קטנים או משפחות שבאו לחגוג ? לך תנסה להבין את העולם הזה בכלל.
זה היה הדבר הראשון שראיתי בוקר כשקמתי....... מזעזע, מחריד. עצוב לי לחשוב שאנשים שבסה"כ לכו לחזוג ולהינות, ולעשות חיים - חלקם מתים, חלקם בבי"ח, ואחרים בכלל עדיין לא נמצאו...... זה עצוב, ואביב - צדקת..... : איך אפשר להבין ת'עולם הזה בכלל......? רק נקווה לטוב, ורפואה שלמה לפצועים, ממני אליכם.
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
