אביב וסוריקטה

שבוע טוב יקירותי, עכשיו קראתי את שיחתכן מלמטה, ומצטרפת לרגע, כדי להגיד ששומעת את הכאב, כאב האין יחד, כאב ההתעלמות, כאב ההכל עלי, כאב הבנייה והפחד מחורבן (זה השולט אצלי בימים אלו). כאב הפגיעה, והקושי לסמוך על אחרים.. הלוואי ויהיה טוב יותר חיבוק גלי

הי גלי יפה שלי, הרגשות שהזכרת בפירוט מדויק, קשורים אצלי, אני מניחה, בחלקם למספר פרידות ואובדנים בחיי בחודשים האחרונים. בסיכומו של דבר - לא הכל עליי, אבל חיכיתי כל כך הרבה זמן, וקרו דברים עצובים באמצע כי הייתי לבד. אבל אולי דווקא דברים הקשורים לשחרור. צעקתי את ההתעלמות שלי. בסוף התעקשתי ויזמתי אני בעצמי, מול אותן דמויות, וזה עבד. ונראה לי שמול המטפל - הצליח אחרי שנים ארוכות להיבנות אמון. תוך למידה כואבת של מהו זולת. נפרד. מציאות. אביב עכשיו ויש התחדשות יפיפייה שאני מצליחה לראות. ומצד שני, עצבות - היות שאני נפרדת מקטע סמלי בעולם הנשי. והתקווה, כנראה שיהא תמיד שם, גם יצר החיים. שלעתים אני אומרת שארור הוא, שאלמלא היה, אולי כבר מתתי אי אז לפני הרבה הרבה שנים. מה עובר עלייך בימים אלו? תחפצי לחלוק? שלך, סוריקטה

גלי תודה .כן ריכזת יפה את כל הכאבים לזר אביבי פורח... ומאמינה ויודעת שיהיה טוב כבר היום יותר טוב מקודם ☺ מה שלומך את ???