למיכל ובמבי.................

הי לכן, תודה רבה שהגבתן לי, ואני גם שמחה שהצחקתי אתכן (למרות שאני חושבת שהייתה בהודעה גם קצת כאב) במבי, אני לא כ"כ טובה בלעודד ולהיות אמפתית, אבל אני מתארת לעצמי שזה קשה וחוויה של אובדן היא ממש לא פשוטה (בפרט של הורה) ובעיקר למול חג שהוא במהותו שמח. וצריך לתת לנפש את כל הזמן שהיא צריכה כדי להתאבל. אז תהיי חזקה ובעיקר תאפשרי לעצמך להרגיש...נראה לי שעם הזמן האובדן יקבל "צורה" שונה ועדיין נוכחת. מיכל, צודקת מה שאמרת לגבי דמות נשית, אין ספק שאני והמטפלת צריכות לדבר לפחות שנה על אמא שלי :-) ולגבי התחפושות, אני ממש לא אודי וכמובן שלא עונה במקומו, אבל מיני מאוס זה לדעתי שאת יודעת להתחבר לצד הילדי שבך, ושאת מרגישה ילדה (ולא ילד לצורך העניין) (וזה מעולה...)וכן, שיש בך גם משהו מאוד מתוק וחמוד. אהה, וזה גם מעיד על היכולות שלך בתור גננת. כי זה חשוב למי שעובד עם ילדים לאהוב ולהתחבר לילד שבו. ותדעי שמיני מאוס זה יותר שווה מהלו קייטי או כל האלזות האלה, אז באיזשהו מקום תדעי שיש לך גם טעם טוב! ואני לא מתביישת בילד שבי, אני חושבת שהוא מתבייש בעצמו. ולא משנה מה אני אעשה בהווה התחושה היא לפעמים שאני כלום.

הי אביב אני מחפשת ולא מוצאת הודעה שלך. כנראה שפיספסתי. באמת מגיע לך הרבה מכולנו.