לאביב

היי מה שלומך? שמחתי לקרוא שאת לא נעלמת לי... שלומי יותר טוב ,אבל לא מספיק. היום יצאתי עם חברה להסתובב בקניון , והיו לי חששות עוד לפני היציאה , אבל התעלמתי מהם , בעזרת כל השיטות שרכשתי לעצמי. אח"כ כשהיינו בקניון - אני לא יכולה להגיד שנהניתי - כי כל הזמן צצו לי התופעות שמלוות את החרדות שלי (צמרמורות ,לחץ וכאב בראש ,זיעה קרה) ,אבל ניסיתי להילחם בזה ולא נכנעתי וחזרתי הביתה(מה שקורה בדר"כ). אחת אפס לטובתי. ההרגשה הכי טובה הייתה כשהגעתי הביתה ונוכחתי לדעת שעמדתי בזה ולא קרה לי כלום.(מה שידעתי כבר קודם , אבל החרדות המשיכו בכל זאת). אז זהו - מתמודדים. המטרה- לא לחשוב על זה בכלל! ובסוף אני אצליח. חייבת. חג שבועות שמח (שוב הגיע סופ"ש והפעם הוא גם ארוך.........) תכתבי לי אם בא לך , זה כיף לשמוע( בעצם לקרוא) אותך כל כך אופטימית ומאושרת בקרוב אצלי. בילי

היי בילי, מה זה אחת - אפס לטובתך ? זה מאה - אפס לטובתך... לפחות... לפעמים אנחנו ממעיטים בערך הצעדים הקטנים, אבל הכל כך משמעותיים שאנחנו עושים לעבר החיים. מעצמי אני אומרת שאתמול חשבתי שהתקדמתי שני צעדים קדימה, אבל היום שהייתי בטיפול, המטפלת שלי שאלה אותי אם השתגעתי ? זה שני צעדים ? זה שני מליון צעדים. ואותו דבר אני אומרת לך, בתקוה שלא אכפת לה שאני משתמשת בדברים שלה, זה צעד אחד ? תראי מה הצלחת לעשות. לצאת מהבית למרות הפחד והחרדות שלפני, להגיע לקניון, להיכנס עם החברה, להרגיש את התחושות הקשות, ועדיין להישאר !!! לא להיכנע !!!! ולא לחזור הביתה. תעריכי את עצמך, זה הרבה הרבה יותר מאחד - אפס, זה מאה צעדים קדימה לפחות, ועוד בצניעות... והמטרה... מתקדמת לאיטה אבל בבטחון. בסוף באמת לא תחשבי על זה בכלל. את מתמודדת עם זה עכשיו וזה במודעות, אבל עם הזמן ירד משם. אז יישר כוח והמשיכי כך, שלך אביב.