alone
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
ככה אני מרגישה......
לפעמים, שקורה משהו טוב,שמצליחים להרפות קצת מהדכאונות ומהחרדות , להתחבר קצת אל העולם ולצאת קצת החוצה , מתחילים לפחד. זה לא רגש לא הגיוני,לא מציאותי.גם אני שם.סיפרתי לך. את לא שום דבר בלי המחלה.גם אני לא שום דבר בלי המחלה. אם הייתי מאמינה בזה,לא הייתי מנסה אפילו לצאת. אני בטוחה שגם את ואם לא- אז זה יבוא עם הזמן:). מקווה מאוד בשבילך, ואוהבת אותך אנג'ל.
גם אני אוהבת אותך נורא נורא נורא :-) תודה שהגבת, יכול להיות שאת צודקת..... שלך לעולמים, אני. (אמאל'א, כמעט רשמתי כאן ת'שם האמיתי שלי, בלב לבו של הפורום, אמאאאאאאאאאאאאאאא, אני לא רוצה לדעת מה היה קורה אם באותו הרגע ההודעה הייתה נשלחת, איזה פחד...., לא משנה )