קצת חוששת

שאני חולה...לא מחלה רגילה, מהמפחידות שבהן, לא העזתי לומר לאיש, לא נבדקתי, כלום. חושבת שיעלם מעצמו. עד שאזרתי אומץ וקבעתי תור..התור שניתן רק ביוני :( האם אנשים צריכים להיות בחרדות ארבעה חודשים????? אולי אקפוץ לרופאת המשפחה בכל זאת...למטפלת לא סיפרתי, פתאום מספרת כאן...פתאום חוששת. עם המטפלת יישרתי את ההדורים בסוף..היא הרגישה שאני כועסת עליה מאוד ופוגעת בה כשאני כך....נעבוד על זה...בכל מקרה אמרתי לה מה היה ועל מה רציתי לדבר וכיוונתי פגישה לכיוון שלי.....אבל את הממצאים והחשדות שלי עכשיו לא סיפרתי לאיש....מעניין למה..חוששת.....לא בת יענה, אבדק..אבל לא אספר לאיש עד שאהיה בטוחה כנראה. והנה חשפתי כאן...

מיכלי ממליצה על הספר דרקון אין דבר כזה .... מאוד מאמינה בלדבר לאוורר דברים אז הדברים לא נעשים מפלצות גדולות.... בשיח גם יכולים להיות עוד כיווני מחשבה ותורים מוקדמים יותר לפעמים עניין של תשלום (פרטי) מסדר בדיקה מהירה יותר ...☺ ואת יודעת עכשיו שקוראת אותך חושבת אולי כעסת עלייה כי רצית שהיא כמו אמא טובה תבין לבד את הפחדים שלך תראה לבד שאת אולי חולה /מרגישה לא טוב ....והיא לא נביא ...גם אימהות לא . ובבתים שאין תקשורת טובה,הילדים לא מספרים את הסודות שלהם ....נפגעים. השלכות אולי ??? את במקום אחר היום מקום שצריך ללמד את עצמו לדבר . כי בלי שיח לא מבינים אותך ☺ חיבוק ענק

מיכ יקרה כואב לי לשמוע שאת חולה.. מרגיש לי נכון שאת משתפת כדי לא להיות לבד עם זה. בשורות טובות