רחל !!!
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
איפה נעלמת ? אני מקווה שהכל בסדר אצלך ! את לא מתגעגעת ? אני כן, מאד !
קיבלתי את החיבוק. איזה מסר חמוד! אני מתארת לעצמי שתראי את ההודעה רק אחרי המסיבה בבית-הספר, ואולי זה יהיה כבר לא כל-כך רלוונטי, אבל קראתי את ההודעות שלך לאביב, וחשבתי שאת מכינה את עצמך לאכזבה. כאילו את אומרת לעצמך- יהיה לא משהו, ואם באמת יהיה לא משהו- לא תתאכזבי. זאת דרך להתגונן מכאבים שמזמנת לנו המציאות, ואני כל-כך מבינה את הצורך להתגונן. רק שצריך לקחת בחשבון דבר אחד- הדיבור הפנימי הזה עלול להפוך לנבואה שמגשימה את עצמה. אם את אומרת לעצמך- אני הולכת למסיבה של הילדים החולים והחריגים- את תראי בעיקר חולי וחריגות. ואולי תפספסי- את ההצלחות, ההשגים, המאמץ, הבדיחות הפנימיות, ההתחכמויות, ועוד דברים יפים שקורים במסיבת סיום בית-ספר. אני נזכרת בארועים דומים שבהם השתתפתי, וכבר מתחילה להתרגש. ההשגים של הילד שלך, ושל החברים שלו, הם לא השגים יחסיים. הם השגים מוחלטים. ומותר לך, ולשאר ההורים להיות גאים ושמחים בילדים שלהם. בלי להשוות ובלי להתבייש. אני גאה בך ושמחה בשבילך, היום ומחר הם נקודות ציון בחיים שלך. את-כמו כולנו-קיבלת מה שאלוהים החליט. וממה שאני רואה, ואיך שאני מכירה אותך- את עשית עם זה המון! הרבה הרבה בריאות וכוח, מתוקה שלי. אחזור עם עוד איחולים- מחר.
רחל, אז למה אני מרגישה רע עם הדברים ? למה אני לא מסוגלת לראות את ההשגים... ואני לא עושה השוואות ! אני רק רוצה שהוא יהיה נורמלי ! זה הכל ! וזה יותר מידי ! קשה לי לקבל את ה- לא פה ולא שם... בין האי שפיות יש גם המון שפיות ... ואני לא מצליחה לחבר בין השניים ! אביב היקר העדיף להישאר בעבודה והוא שאל.. מה לאבא לא חשוב לבוא למסיבה? או שהוא אמר שהוא מיתרגש מאד אז שאלתי אותו האם הוא רוצה כדור הרגעה והוא ענה "מה? אסור להיתרגש, אני הולך למסיבה ,לא ללוויה... ואז באה גברת רוח והוא התחיל לשוחח איתה... נו, אז תציעי לי את איך להתמודד עם הדברים.. בינתיים ביי והמון חיבוקים גדולים
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
