סוקריטה . לא הבנתי.

ממש לא הבנתי את מה שכתבת לי בתגובה להודעה שלי לאודי שאני רואה שהוא נמצא קצת פחות. רוצה להסביר?

הי יקירתי, שמחה שפנית אליי. שקראת אותי. אני חושבת שכולנו רואים שינוי בזרימה כאן בפורום וחלק מזה קשור, כנראה, לנוכחות של אודי, ואולי אפילו כולנו, שמבקרים כאן לעתים קרובות יחסית חשים בזה באופן משמעותי. את ביטאת את הקול הזה. גם אני מרגישה ויכולה להזדהות בדיוק עם מה שכתבת. וגם עם המשאלה לאחר, יותר. אם אכן קיימת כזאת. אני רק אולי מתביישת לעתים לומר זאת בקול רם. או לתאר את מידת הסבל והייסורים שאני חשה. במקרים כאלה, ככל הנראה, יש כאן השלכה של חלקים בי. שלי מולי. עולה גם השאלה - מדוע בכלל לבחור לשהות במקום שזה מה שהוא גורם לנו. מקום שמחזיר אותנו לקו השבר שלנו? ואגב, כשיש יותר, כאן, למשל, זה יכול להרגיש לי הרבה יותר מידי, חונק ומציף. קיצוניות מצד שני. פשוט, זה מחזיר אותי למחשבה של (גם) השימוש בפורום. בפרט עצמי. אנחנו, בטיפול, מדברים על כך. והייתי ממליצה גם לאחרות כאן לבדוק זאת ולא להסתיר מפני הטיפול או לדבוק באמירה שיש דברים חשובים יותר. גם עולה בי הזכרון של הילדונת דאז, שירן פרנקו, ששרדה ברעידת האדמה בטורקיה. רעבה וצמאה, ואסור היה לתת לה מיידית לאכול ולשתות כרגיל כפי שחשה. זה היה הורג אותה. טיפול רפואי מדוד ואיטי החזיר אותה לתקנה. אין לי מושג אם לא בלבלתי יותר. אולי גם אני כרגע לא מספיק מבינה. אשמח לשמוע קולות נוספים אם מישהו ירצה. בכל מקרה, אוכל אמיתי - לא בטוח שזה כאן בוירטואלי. וגם רגשית, לא מספיק רק כאן. וגם לא רק בטיפול, כנראה. סוריקטה

סוריקטה ורוני.. אין ספק שיש ירידה בכתיבה בפורום בנוכחות ביש ... זה התחיל מהשדרוג הזה וצמצום הבנות שנשארו . המשיך בעומס של אודי ובירידה שאודי כאן וממשיך בנו.. ולמה בנו ,כי כולנו מגיבים כמו אפקט פלצבו על הירידה בפורום . גם אני נעלמת לי ככה לתוך עצמי לפרקים ארוכים ... אישית יכולה להגיד שזה לא קשור לאודי (בהקיף כן ) אישית חסר לי השיח בלי אודי ..ככה בן הבנות . בגלל שהמפתחות בידיים של אודי ,ואודי מגיב להודעות אז אני מוצאת את עצמי מעדיפה לא לשלוח שוב הודעה כדי לא להשתלט על המרחב . למרות הצורך ביחד. כן סוריקטה פורום זה לא מקור התמיכה היחיד שצריך להיות מעבר לטיפול. אבל מי שכאן צמצום הקשרים החיצוניים מאוד גדול וכך יוצא שכן הוירטואל הוא מקור תמיכה במשך השבוע . אישית ...הירידה במספר הבנות /ההודעות גורם לי לרצות ללכת להעלם ויחד עם זה פוחדת שגם כאן יסגר בסוף כמו במקומות אחרים ... אז במידה מסויימת חושבת שדווקא עכשיו שלאודי עמוס האחריות על שמירת המקום /הקבוצה הוא שלנו ....לקבל את השנויים שקורים כאן ולא להעלם ולההפך לצופה שאינו נראה ...

הי אביב, כן, פתאום שכחתי שגם אני פה מאד מאד בודדה. אין מקום עליו בו אני מדברת נפש זולת הטיפול (שהוא חמישים דקות בשבוע או שבועיים) והמקום הזה, כאן, בו אני משתמשת גם כדי לנסות לשמור קצת על רצף. וגם לנסות לתקן. ויש גם את האלמנט שהזכרתי קודם (משיכה לקו השבר), שהוא פחות מצמיח. וכל זה מצטרף למה שקורה בעולם שלי בחוץ - אנשים שהיו קרובים מתרחקים. כדרכם של שינויים שחלים עם הזמנים. כדרכם של אנשים צומחים, כדרכם של אנשים קמלים. מחכה לחופש, אבל מה שקורה בחופשים הוא שאז הגוף מרשה לעצמו להיות סוף סוף מותש וחולה. הייתי רוצה שמי שעזב כאן לפחות יאמר מדוע, שייתן מילים, אבל עזבו ואין את מי לשאול. וגם אני מרגישה המון פעמים שויתרתי. ועכשיו, כשחלים בבת אחת שינויים משמעותיים בנוכחות של אנשים בסביבתי האמיתית, מרגישה כמו סוג של אובדן מערכות יחסים זוגיות, ברמה הזאת, ומרגישה שאני כאילו חוזרת עשר חמש-עשרה שנים לאחור. "תראי זה אני, בוכה אל תלכי, כי לא נשאר דבר וגו'" סוריקטה

הי אביב, אולי התכוונת לאפקט דומינו? סוריקטה

הי יקרה שמחה שכתבת את שכתבת ..תיראי מה שכתבתי למעלה .. ובנימה אישית בנינו יודעת עד כמה קשה לך עד כמה את מנסה להראות (אולי בעיקר לעצמך עסקים כרגיל כדי לא להתפרק ולקרוס ) יודעת גם שנחלת כאן אכזבות וגם ככה בתחושה שלי . מול תגובותי לך את מרגישה לעיתים שאני דוחה או לא מקבלת את תגובותייך ..עצוב לי על כך ורציתי כבר המון פעמים לכתוב לך. לנסות להסביר שהרבה פעמים לרוב בזמן האחרון אני קוראת ומגיבה מתוך ערבוב ולא ממקום אחד :) אובדנים ונסיון להבין גם בי מכה לאחרונה... מצטערת שקשרים במציאות נעלמים לך ואולי תאפשרי לתוך הריק שנוצר קשרים חדשים ממקום בריא יותר. ולא משחזר .. מאמינה שזה אפשרי ואת יכולה . סוריקטה רציתי להגיד לך תודה אישית שאת לא נשברת והולכת וכן שרשורי אביב סוריקטה מרגישים קצת לבד ....אבל מקבלת שזה מה יש בנתיים ואנחנו לא כאלה גרועות יחד .. וכן התכוונתי שכולנו נגררות לשם ואיך ששלחתי הבנתי שזאת לא המילה אבל זה לא משנה מניחה שהכוונה הובנה ☺☺😀😂איזה כייף שאפשר סמיילים ....