האמת שלי(בהשראתך טלי).
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
זה לא פשוט בכלל לחוות את זה כל לילה,כל הלילה. תחושות מזוויעות,פלאשבאקים איומים. מלווים בתחושות של גועל ושל בחילה,ברצון עז להקיא. הלפיתה מאחור,הצחוק המקנטר של מישהו שאמור להיות מכר. הדמעות החנוקות שלי-שלא העזתי להראותן אפילו לו. עדיין חווה את זה-הרצון לבכות,הפנים שמתעוותות,הלב שמתמלא בכאב-והדמעות עדיין עצורות.רק הבחילה עולה במעלה הגרון. ההפלה לרצפה...זה עדיין כואב בגב. מכה חזקה,שקטה כ"כ ועם זאת כ"כ רועשת. והכאב...שאחריו התערפלו חושיי...לאורך כל הגוף,שורף,צורב את מה שאפשר. בעירנותי...אני חשה את כל זה. בחלומותיי-הוא עומד בלא תזוזה ואני מכה אותו,מכה בכל הכוח,מכאיבה לו,הוא צורח... ואני איני צוחקת.
אילו לא בני האדם שנגדי: הרצון הזה: שתלך ,כאבי הארור, נורא וחזק עד כדי התכחשות אל קיומך- הוא התהום שלי. הידיעה: על מנת לעקור אותך מנפשי לצמיתות, אזדקק לכוח רב מאשר יש ברשותי כעת- היא התהום שלי. הייאוש וחוסר האונים: מפתים אותי בכך ש"הרבה יותר פשוט שם למטה,בקרקעית"- הם התהומות שלי. הדמעות: נחנקות בגרוני ואינן מקבלות אישור לצאת- הן התהום שלי. על תהום הפחד החלטתי לא לפרט.היא עמוקה מדי. סליחה על בלבולי המוח. אנג'ל.
אנג'ל השמעי למצוקתך, הוציאי אותה, שתפי, אל תשתקי, אל תכנעי לכוחות האלה, שבנקל מושכים אותך אתם למטה, לאופל הכלכך מוכר, ובכל זאת הכל כך מסוכן. זהו "חוף מבטחים" מפוקפק , רעוע, אכזר, זהו לא החוף אותו את מבקשת. אספי עצמך עם כל הקושי . וצאי לדרוש את שמגיע לך.לחיות כישות בריאה בנפשה ובגופה.!!!!!!!!!
מה זה? אישה מוכה? אונס שחוית, בילדות? בבגרות? או שניהם?
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
