קטיעה

הטיפול נקטע. אני "התפרקתי" ולא היה מי שיאסוף את השברים. האינטימיות בטיפול היא אינטימיות מלאכותית, מזוייפת. לי לא הייתה שום משמעות בעיניו של המטפל. הייתי עבודה עבורו, מקור פרנסה נטו.... משתדלת להעסיק את עצמי. אני לוקחת עוד ועוד פרוייקטים. עובדת 24/7. ממעטת לנוח. כשאנוח אתפרק. אני חושבת שלא מעכלת שזה נגמר... אודי, איך ממשיכים הלאה? איך מתגברים על אובדן שכזה? נטע.