סוריקטה יקרה

אהובה קראתי הכל מכל ..אתך יודעת עד כמה קשה מבינה עד כמה התוך סוער וכלפי חוץ וגם החלק שמדבר את המכלול הכל בסדר גמור ..אבל את יודעת חוץ מהבדלי קול יודעת על הבדלים בתנועות ו"מימקות" של הפנים בן חלקי ... כן הדיסוציאציות נפלאות וגם קצת פחות הניתוק מהגוף משלם מחירים גבוהים מידי ואני עדין במקום המתעלל הלא מקשיב לו עצוב למדי יקרה אני אתך מקווה שזה גל ואולי אלו דברים שדחקת בחסות המיסוך של הכדורים שכרגע מציפים את הפנים ... חיבוק ענק ענק

הי אביב, את יודעת, כשקראתיך לראשונה, והיה זה בבוקר יום שישי (קצת בדיליי ביחס לשעות פעילות הפורום) חשבתי לי - לא מגיע לי חיבוק. בכלל לא מגיע. והייתי בטוחה שהמטפל חווה אותי כתוקפנית ולכן לא מגיב, ודמיינתי איך יאמר לי שאינו מוכן לטפל בי עוד. המטפל לא מגיב למיילים, כי זה לא הוא. מאידך, אני לא מסוגלת להתקשר אליו טלפונית בשעת מצוקה, כפי שהוא מעדיף. עד היום לא מסוגלת לבצע את הפעולה הזאת. אז נוצר אצלי מצב של מבוי סתום. השבוע היה קשה באופן קיצוני. ואני נוטה להסכים עם הביטוי 'המיסוך של הכדורים'. המסר של הקושי הרב גם לא הצליח לעבור ממש. וגם, התבאסתי (שוב) שהדמות שאיכשהו הכי קרובה אליי (המטפל) שוב לא אזכר את תאריך הולדתי. ובאותם רגעים אמרתי לעצמי בלב שאני פשוט לא מצליחה להבין את זה. לא מצליחה להבין. היום, גם התעורו שדים, ומעניין, פגשתי את הזאטוטים, בעיקר הקטנצ'יק שסיימתי לפני כחודש לטפל בו, והבנתי כמה הם חסרים לי השניים האלה, שאני מאד קשורה אליהם. והידד לי - עשיתי בדיקה שתוצאותיה תקינות, ונאמר לי שאני בכושר טוב מאד. ושוב אשאל - moi? סקרנית לגבי המשך תוצאות הבדיקות. השתדלתי, בחלק מהדברים איני בטוחה שממש הצלחתי. ויש ייאוש מסוים שקשור לעץ החולה. רציתי להיות 'סמי הכבאי' כזה (כן, תפקיד של לכאורה גבר מציל). אבל ההתקפה שם (שהגיעה גם לחלומותיי, הווה אומר, הצלחתי לערבב קצת בפנים) אז ההתקפה שוות ערך עבורי למכת מצרים או סרטן או נמק וכריתת איברים, וההתקפה ממש רצינית. ברמה שמאתגרת גם מקצוענים. יותר מידי לא בא לי ללכת לעבודה :-/ ואודי - דיברה אליי מאד מילת המפתח שלך בתגובתך אליי - קיטוב. אני כל-כך אוהבת שחסרה לי מילה כזאת, ומישהו אחר מוצא אותה בשבילי. כמו אור. לילה טוב, שבוע טוב, סוריקטה