הי במבי יקרה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
מה שלומך? קראתי אותך שבוע שעבר ומזדהה ומבינה אותך... את יודעת, כשהמטפלת הקודמת שלי עברה לקליניקה אחרת, ממש הרגשתי כך. שנאתי אותה ואת המקום שלה... צעקתי עליה הרבה בגלל זה. וזה לא שהיה לה מה לעשות עם זה לצערי.. ממש התרגשתי כשקראתי שאמא צביה מוכנה להוריד את התמונה השהילך, מדהים בעיניי, הקשר שלכן והיכולת שלה לראות אותך. מקווה שנפגשתן מאז. שיהיה שבוע טוב ומבורך(:
אלייך.. המוני המונים של זמן לא כתבת וחסרת לי.. יש משהו בכתיבה שלך, באופן החשיבה שלך שאני ממש אוהבת.. :) לגבי אמא צביה ואני... וווווו..... ח'תכת בלגן... כבר נפגשתי איתה המון פעמים אחרי השינוי המטורלל שהיא עשתה.. אמא צביה אמרה לי אפילו את שם האמנית האחראית ליצירה המפחידה.. נכנסתי לגוגל ואפילו דיברנו בוואצאפ ובמייל והיא (האמנית) שיתפה אותי לגבי "הסיפור שלה" על היצירה שנתקעה לי פתאום ונושפת לי על העורף וווווו מפחיד כזה שבגלל זה אני כבר לא שוכבת על המיטה שלי ויושבת שצורה עקומה כזו ,באופן שמאפשר לי לראות את היצירה הזו שלא תיתקע לי סכין בגב בלי שאתכונן לכך (שהיצירה לא תתקע לי סכין..) כן חנה.. אני יודעת שאני נשמעת לא נורמלית.. משוגעת לחלוטין.. אבל אני לא מצליחה להשתחרר מהפחד המטורף שלי מהיצירה הזו.. אמרתי לאמא צביה שמה שהיא לא תעשה אני כבר בפלונטר.. לא רוצה שהיא תוריד את המפלצת מהקיר כי זה מרגיש לי שהיא כאילו נכנעת ל ????? שלי.. בקיצור חנה.. מרגישה מטורללת לגמרי... אבל את צודקת.. הקשר בינניו (אמא צביה ואני) הוא קשר שעומד ומחזיק חזק בכל המטורפות שאנחנו עוברות בדרך... שלך, במבי.
תודה על המחמאה! אני בכלל לא חושבת שאת מטורללת, נראה לי שלפעמים נכנסים לאיזה לופ וזה קורה וזה בסדר. ותכלס, אני סומכת עליכן שתצלחו את זה ביחד. ויפה על הרעיון לדבר עם האמנית שיצרה את התמונה.
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
