סוריקיטה יקרה וגם מאוד חכמה :-)

היי, כתבת על הזמר מיקה שאת חושבת עליו בתור אדם שנראה נערי, ושיש בו, משהו מן הגבר ומשהו מן האישה. את יודעת...בתור ילדה ונערה תמיד התבאסתי שאני לא גבר..נשים נתפסו בעיניי כפחות נחשבות, כנחותות יותר, כפחות חכמות. וגברים תמיד היו אצילים, יודעים הכל, מתהלכים להם במלכותיות עם הטליתות והחליפות היפות וריח בית כנסת..בזמן שנשים לובשות בגדים בלויים ועסוקות בלהיות ממורמרות ובדיכאון ובלבשל... וכמה התאמצתי ורציתי להיות כמו הגברים... והיום, כמה הייתי משלמת (ושילמתי :-) ) בשביל להיות אישה אמיתית. וזה כל כך, כל כך קשה! פעם, כשאמרתי למטפלת שלי שאני בכלל לא אישה. היא הזמינה אותי להסתכל במראה. וממש מנתה איברים נשיים שיש לי... וסוריקיטה, אני עדיין לא משוכנעת בזה. כנראה שאני איפשהוא באמצע... אז במובן הזה, הכינוי בהחלט מתאים לי.

הי מיקה, כמה אני שמחה לשמוע את מחשבותייך. ולומר לך דבר מה, יש בי גם אזור, שכנראה, עדיין לא משוכנע בנשיות עד הסוף. אמי תקפה בילדותי כל ביטוי של נשיות אצלי. ואבא אהב אותי ילדה שעושה 'דברים של בנים'. והנבוט הזה עוד חובט ברמות העמוקות. ועכשיו, עכשיו אני כבר בגיל שנשים לא פוריות פיזית יותר. זה עצוב. נדבר, גמר חתימה טובה יקירתי, כל כך שמחה שהצטרפת. שלך, סוריקטה