מרוכזות עצמית

שלום, לא מעט אנשים טוענים שאני מרוכזת בעצמי. יש חברויות שהפסדתי בשל הסיבה הזו... יש כאלה שפשוט ניתקו קשר ואפילו לא הסבירו למה, בעוד חלק לא ניתקו אבל הטיחו את זה בפני. ביקשתי שיסבירו לי מה אני עושה לא בסדר. אני מנסה מאוד לעבוד על עצמי ולהיות קשובה לאחר ולא תמיד זה מצליח. לפעמים אני מרגישה שפשוט אולי אין לי כישורים חברתיים. שופטים אותי ומבקרים אותי. זה קורה כבר הרבה שנים אבל בשנים האחרונות החריף. אציין שאמא שלי גם מרוכזת בעצמה. כמעט כל פעם שאני מנסה לדבר איתה היא מסיטה את הנושא לבעיות שלה. הקשר בינינו קצת בעייתי, היא לא באמת יודעת להכיל רגשית... כך שזה כמעט ברור מאיפה זה בא... אבל אני חושבת שאצלי זה הגיע לשיאים אחרים. קשה מאוד להסביר את זה לאנשים.. כי הם חושבים לעתים שאולי אני פשוט חרא בנאדם וזה לא נכון.... הם מעדיפים להתרחק ממני מאשר לנסות להבין.. אני לא יכולה לשתף כל אדם בבעיות המשפחתיות שלי כך שבלאו הכי הכל יוצא לרעתי. אשמח לדעת מה האופציות לטפל בבעיה, ואם זו בכלל בעיה פתירה. אני בת 33 ומרגישה די בודדה... וזה מאוד קשה להיות ככה. מרגישה הרבה שהסביבה לא מבינה אותי. אני לא נמצאת בטיפול, זה יקר לי. הייתי בעבר בטיפול דרך קופת חולים (בעלות נמוכה במיוחד על גבול החינם) אבל היה לי קשה להתמיד מסיבות שונות. להגיע לשם מחדש זו המתנה של חודשים... ניסיתי קצת לקרוא על זה, אני לא מרגישה שאני נרקסיסטית, ולא בטוחה שאגואיזם זה התיאור החלופי המתאים. זה פשוט מעין סוג של מרוכזות עצמית....

הי הילה החדשה, ברוכה הבאה. אינך מכירה כאן, כנראה, ואולי עדיין לא שמת לב - ישנה משתתפת קבועה בשם זהה. מתוך שכתבת נתפס בעיניי המשפט המדבר על הקושי להתמיד וצורף אליו הביטוי 'מסיבות שונות'. יש חשיבות רבה להתמדה בטיפול, אם הולכים על הכיוון הזה. שווה, לדעתי, לנסות לא להיתפס בכל מיני סיבות שכביכול עוצרות את הרצף. ייתכן שיש כאן גם רכיב לא מודע המתנגד לטיפול. סביר מאד שאינך 'חרא של בנאדם' בשלם. כמו בכל אחד, כנראה שגם בך ישנם חלקים פחות חביבים וכאלה שיותר. בוקר של אור, סוריקטה