jacki....

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

22/05/2001 | 16:57 | מאת: polly

"....אם לא היה המוות, הייתי מזמן .... מתאבד בקפיצה ירייה...." (אני שונא/ אביב גפן) אם את מבינה למה אני מתכוונת.... לצערי, השורות האלה לא שלי, אבל במצבים מסויימים הן משקפות בדיוק את מה שאני מרגישה... מה שכתבת היה נורא יפה. ונורא חיזק אותי לפני שכתבת שזה לא שלך... חיזק אותי בשבילך... אבל אני בטוחה שאת מאוד מתחברת לזה (בייחוד בקטע של "השכבות") הקטע של ה"לחיות את הרגע" היה נראה לי מופרך מכדי שאת תכתבי אותו.... אבל אולי זה הפתרון.... להפסיק להפליג בגלי העבר....להיפרד.... להשתחרר מכבלים האלה שאוחזים בנו.... שלך תמיד, polly

22/05/2001 | 17:35 | מאת: Jacki

היי בהתחלה לא הבנתי למה את מתכוונת כשאת אומרת "שכבות", או "לחיות את הרגע", כי כמו שאמרת זה לא מתאים לי לכתוב את זה........ אני שונאת ת'משפט הזה. זה קטע שיש לו עוד המשך......... אבל זה ארוך, אז אני עושה את זה בחלקים...... בעניין הכבלים, זה כל העניין, שזה מה שצריך לעשות על מנת לצאת מהחרא שאנחנו נמצאות בו, אני מדברת כאילו זה קל, אך שתינו יודעות שזה קשה...... בהצלחה לך..... שלך לנצח, אני.

22/05/2001 | 20:59 | מאת: אביב

היי לשתיכן, משהו קטן בענין השחרור מהכבלים, זה לא קל, זה קשה ואפילו מאוד קשה, אבל זה א-פ-ש-ר-י. ואת זה אני לא מרשה לכן לשכוח. אפשר לעשות את זה, צריך לעבוד קשה, צריך לעבור דרך ארוכה ולא פשוטה, צריך להתאמץ, צריך להחזיק בציפורניים בקצה התהום, צריך לירוק דם, אבל ... בסוף מצליחים. לא הכל תלוי בנו, זו מחלה נכון, אבל אפשר להילחם בה, בדיוק כמו במחלה פיזית. במחלה פיזית נלחמים רק בכדורים, בהפרעה הזו נלחמים גם בכדורים לפעמים, גם באשפוזים, אבל כלי הנשק הכי חשוב כנגדה הוא אנחנו עצמינו, הכוחות שלנו והיכולות שלנו. תנו לכלי הנשק הזה, שהוא אתן בלבד, לעלות לפני השטח, להראות את עצמו, למצוא כוחות, ולהילחם. אבל לא לבד, תמיד תמצאו מישהו שיעזור לכם בדרך, פולי את באשפוז, תני לאנשים הנכונים שם להיות בשבילך, תרשי לעצמך לסמוך עליהם, ולהשען עליהם וקצת לוותר וקצת להרפות, וקצת לתת להם להחליט מה טוב, עד שתוכלי לדעת בעצמך מה טוב לך, וזה לא להרעיב את עצמך, זה בטוח. ג'קי לגבייך אני לא יודעת עדיין, אבל אם את לא בטיפול, תחשבי על כזה, את סתם סובלת וחבל, ככל שנמצאים בזה יותר זמן, יותר קשה לצאת. כמה שיותר מהר מטפלים בזה, יותר קל. הכי חשוב זה לא לוותר, זה אסור, כי אז המלחמה הזו אבודה מראש. לא משנה כמה כדורים וכמה אשפוזים, שום דבר לא יעזור. אבל ברגע שלוקחים את הכדורים ועוברים את האשפוזים ולכל זה מוסיפים הרבה עבודה קשה שלנו על עצמינו - המלחמה הזו, אין לה סיכוי, היא חייבת להצליח. האוייב חייב לסגת, וההפרעה חייבת להיעלם. אביב.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית