לאה ...

מה בעניין קפה , או לשמוע מוזיקה יחד ... לאה יודעת כמה זה כואב שאף אחת לא עונה רק אודי , המון פעמים זה קורה לי שאני כותבת משהו לכולן ורק אודי עונה ...את יודעת פשוט תקבלי את זה שלפעמים אין מילים אין יכולת אין מה לומר .. דרך אגב ..לא יודעת אם להודעות שאודי העלה התכוונת אבל גלגלי למטה היו שתי הודעות ארוכות לפני החופש ...אתך

אביב היקרה, מאד מאד מודה לך על המילים החמות. ואת יודעת? לי עצמי לא היה כח להגיב לך, אבל הכרחתי את עצמי. אז אני מבינה אותי ואת כולנו שאנחנו לא תמיד מגיבות. כאן זה לא פגישה אקראית ברחוב. הפגישה כאן היא ממקום עמוק בתוכנו. ולמרות שאני מבינה כשלא מגיבים וזה בסדר בעייני, זה בכל אופן כואב וחסר. אולי היה מספיק לי רק הנהון הראש, שכמובן לא אפשרי כאן. בכל מקרה, אני שמחה על המקום הנעים והמרגיע הזה, וכשהיו סערות מסוג אחר (לא זה של עכשיו) לא יכלתי לסבול את המקום הזה. ולא תאמיני.... את לא יודעת כמה כאב לי שאודי לא העלה את ההודעות שלי. שוב ושוב ושוב ריעננתי את הדף - ואין! ועכשיו שאמרת לי שיש הודעות - דיפדפתי אחורה. איך זה יכול להיות? איך לא ראיתי אותן??? יותר מוזר ממוזר. אז תודה אביב על היותך, ולאודי על המעטפת הנעימה. ותודה על הזמנים שבהם אתה ממקד אותנו

הי לאה חביבה, אומר לגבי עצמי שלעתים לוקח לי זמן מחשבה ועיבוד וחיבור עד אשר אני עונה, מבכרת להשיב באופן מעובד ושלם יותר. לעתים גם פחות זמינה. ואת יודעת, לעתים משקיעה מחשבה רבה בתגובות ואין להן המשך והן 'נגדמות' נותרות כאילו יתומות. גם זה קורה. כתבת מילים מאד נוגעות ללב. מזכיר לי שהייתי באיזו קבוצת פעילות עם תינוקי, ואחת האימהות אמרה שהיא חדשה בשכונה והיא מרגישה בודדה ותשמח להכרויות חדשות. ישיר, מפעים ואמיץ, בעיניי. רואה אותך, חושבת עלייך, סוריקטה