אודי

מצטערת על ההודעה התוקפנית משהו... וגם על כך ששוב הכנסתי אותנו למעגל האכזבה שלי. שבוע טוב, שירה

... המילים הללו שאנו כל כך מבקשים, שגם את, שירה, אולי גם את כל כך מבקשת, חשבתי על כך, שירה יקרה, ואלו הגיגיי, אולי משהו מהם קצת יתאים עבורך. לעתים היינו רוצים שתאמרנה המילים מבלי שאנו נצטרך למר משלנו, שירגישו אותנו במחשבה ויאמרו משהו, משהו מעצמם ללא הכוונה שלנו, כאילו רק כך זה ירגיש אמיתי; לעתים המילים מבחוץ אפילו לא מצליחות להיקלט, קול פנימי בנו הולם בהן ומנפץ; לעתים כן, הן מצליחות, מחבקות, עוטפות ומפיחות בנו איזו הקלה פנימית, אך תחושת ההתרככות שורדת אך לרגע קט, לא מחזיקה מים, ושוב, שוב אנו תלויים באותן מילים. והופכים להיות תלויים יותר ויותר, והופכים אף להיות דורשנים, תובענים להן. כשאנו מתחזקים הקול הופך לפנימי, ואף חזק עד כדי כך, כשגם שנאמרות מילים צורבות הוא יודע לומר פנימה את הרך ולהפריד. ובכל זאת אני מאמינה שכן, ברור למדי שאנו זקוקים למילים שמסייעות להפיח את הכאב שנאמרות על ידי זולתנו. ולאו דווקא דמות אחת, הן יכולות, וכך בריא להבנתי, לבוא ממספר מקורות, אפילו, אפילו עובר אורח שהוא, שהיא. חיבוק, סוריקטה

סוריקטה יקרה, תודהה על המילים שלך שנגעו... הלוואי שמשהו גם יצליח להשאר. היטבת לתאר את תחושותי, אך.איני מבינה אותן, את התחושות האלה. ריגשת אותי. מאוד