כמה דברים

סליחה שלא מפצלת לכמה הודעות, גם ככה לא קל. מיכל, המון המון המון מזל טוב! מתפעלת ממך בתרועות וצלצולים ומאחלת יומולדת אביבי שמח ומלא שמחה ואהבה! אביב, תתחדשי על השם החדש, אפשר עכשיו לקרוא לך אביב? מקווה שאצלך משהו קצת נרגע מכל הבלאגן כאן... במבי וסוריקטה, מאד התרגשתי מהשיחה שלכן... אצלי עד היום רווח במשפחה ה"נדמה לך", כל פעם שאני מספרת על משהו מהעבר המשפחתי כל המשפחה פורצת בצחוק מתגלגל וקוראת- שוב גלי שותלת לנו זכרונות... מתעתע מאד... אני מרגישה עד היום שלא יכולה לסמוך על הזיכרון שלי... בטיפול הראשון הרגשתי את זה כ"כ חזק שלא יכולתי להגיד כלום ורציתי להביא וידאו משפחתי, שהיא תצפה והיא תגיד... סוריקטה, כתבתי לך בהמשך השירשור שפתחת לנו, מקווה שאודי יראה ויעלה. והטיפול עכשיו... לא פשוט. אני כועסת עליה, והיא מציעה שאדבר על כך, ואני חוששת ואומרת לה שפוחדת ממה שזה יכול לגרום, שהיא יכולה לגרש אותי, שלא בטוח לי לדבר על זה. והיא עונה- לא זכור לי שאני עובדת בחברת ביטוח. מה דעתכם על הגישה? הבחירה לא להרגיע את הפחד, להשאיר אותי בחוויה שכן, כל משפט שלי יכול למוטט הכל... היא כתבה לי קבלה, ובטעות כתבה שם מטופלת אחרת אז מחקה בטיפקס, אבל בצידו השני של הדף רואים את השם.. מכעיס הפאשלות האלה. גם כעס עליה וגם כעס עלי שהיא נתנה ככה עוד פתח לחודרנות שלי כלפיה וכלפי המטופלים שלה... סאנדי, את כאן? חבל לי שתלכי מאיתנו... המשך שבוע טוב ופורימי גלי

קראתי את הודעתך והתרגשתי.. התרגשתי לשמוע שאני לא לבד בחוויה נוראה שכזו.. גם סוריקטה וגם את משתפות בחוויות שמרגיש דומה.. שמרגיש משוגעת.. אין רצפה.. צריכים הוכחות חיצוניות. את -את הוידאו וגם אני מרגישה צורך בהוכחות חיצוניות כי מה שאני אומרת "לא נחשב" כי "אולי נדמה לי" למרות שאני יודעת שזה נכון.. בלאגן נוראי ותחושה של משוגעת.. אין רצפה.. ולגבי המטפלת שלך... תגידי גלי ? אולי המטפלת שלך זו גם כן אמא צביה ???? כל כך מתאים לאמא צביה לענות כזו תשובה.. אצלי, אמא צביה ממש ממש לא נוהגת להרגיע חששות שלי אלא נותנת להם מקום ויחד עם זה אני מרגישה שהיא לא משאירה אותי לבד.. אגב, גם בתגובות של אודי (לפחות תגובותיו אלי) אני מרגישה בדיוק אותו הדבר. מרגישה שאודי לא מטשטש, לא מבטל ,לא שם פלסטרים על החששות אלא נותן הרגשה שהוא איתי בחששות.. ואת יודעת גלי ? כך גם "שמעתי" את המטפלת שלך איתך... במבי.

את יודעת, יפה שאת אומרת שאת יודעת היום שזה לא שנדמה לך. נכון, זה מה שאמרת? אני עדיין לא בטוחה, ונראה לי שזה אפילו הסתבך עוד יותר, שבתוך הכאוס הבייתי למדתי להמציא ולהעצים ולשקר , שזה באמת כבר מבלבל אותי ואני באמת כבר לא יודעת. עם המטפלת הקודמת היא לא היתה אומרת שנדמה לי, אבל היתה בוחנת כל אמירה שלי בידיעה שאני מעוותת. היתי אומרת לה "צעקתי עליו" והיא היתה עוצרת ושואלת האם באמת צעקתי, אולי העוצמה היתה אחרת? יש שם עוד הרבה עבודה אצלי.. לגבי אמא צביה.. פעם אמירה כזאת כמו שלך היתה יכולה לטלטל אותי.. לפני כמה שנים טובות בפורום הזה כתבתי שאני חושבת שאחת החברות בפורום מטופלת אצל המטפלת שלי וגרמתי לסערה.. היום בינתיים לפחות אני עדיין לא מתמוטטת מהתהייה שלך. גם אצלך יש גרם מדרגות חיצוני ארוך ובסופו מצד שמאל הדלת? עוד סימנים מזהים? האמת, המשפט שציטטתי באמת אופייני לה.. איך זה יהיה לך אם יתברר שזו אותה אחת? הולכת לישון נראה לי.. ((((())))) אם מתאים גלי

מה שלומך? זה נשמע קשה מאוד שלא נותנים תוקף לזכרונות. בקשר לטיפול- זה כשלים אמפתיים וחשוב מאוד לדבר עליהם. זה מכעיס מאוד. ויכול להיות שכרגע שביר מאוד מי יתן שישתנה... אפשר לאחל לך פורים שמח? הילה

מה שלומך? שמחה לשמוע את כל ההתפתחויות אצלך. שמחה מאד על בירכת החג ממך ומאחלת חג שמח בחזרה. זה החג האהוב עלי מבחינת הרעיון שאפשר להיות כל מי שאתה רוצה, מצד שני כשהייתי קטנה החליטו בשבילי, וכשגדלתי אף פעם לא היו לי כוחות לחשוב מה אני רוצה להיות ולנסות ליצור את זה.. נקודות למחשבה.. לגבי המטפלת, אני לא בטוחה שזה כשל אמפתי, לכן שאלתי כאן.. ואני מנסה לדבר על הדברים... מה שלומך? נדבר, חיבוק:) גלי

הי גלי, לא ראיתי הודעה נוספת ממך אליי, אולי פספסתי ואולי אינה מופיעה עדיין. המקום הזה שאת מצפה לו, שלכאורה מרגיע את הפחד, ייתכן שהוא מקום שקרי, ואז הוא עוד יותר מערער אמון אפילו. אני מניחה שהמטפלת נצמדת לאמת. ובכל זאת יש חופש רב מאד, אם כי באיזשהו מקום עד גבול מסוים. מכירה את הציטוט שהזכרתי כאן לא פעם מ"לא הבטחתי לך גן של שושנים"? יש לך סיבות טובות לכעוס. לזעום. אני איתך בזה. רק שייתכן מאד שההזדהות שלי אינה עוזרת במיוחד. שלך, סוריקטה