גלי יקרה מלאת חמלה

גלי, נרגעתי מאד למקרא הודעתך. שמת מילים קטנות, ותיארת את הקושי, לא התעלמת מאיתנו וזה ה-מ-ו-ן. כשאני מטיילת עם התינוקי אנחנו משוחחים (גם) עם העורבים הנבונים כל כך. בהשראתך. הלוואי שיוקל, הלוואי שהחמלה תבוא לידי ביטוי גם בין חלקייך שלך. שלך, סוריקטה

הי יקרה. יש לי מלא מה לכתוב לך, ומלא מה לכתוב בכלל. רק שרוב הזמן אני נטולת כוחות. ההודעה הקצרה ההיא היתה למעשה ממש ארוכה ואיכשהו רק שתי השורות הראשונות נשלחו. כתבתי על פגיעה איומה שלי בבע"ח, שלא במתכוון, מתוך כוונה להיטיב. כאב נורא, תחושה שאולי עדיף לא להתערב כשאפשר להזיק ככה.. איזה חמודה את עם התינוקי והטופו והאגוזים. ממש מחזיק אותי המחשבה שאת חושבת עלי. איך התחיל לך השבוע? מעניין לי מאד לשמוע את דעתך אז אני אחשוף כאן עוד קצת, גם חוששת מאד כמו aviv מכך שיזהו אותי... אבל יאללה, קופצת למים... אני יוצאת מנקודת הנחה שבטיפול אני צריכה לסמוך על שיקול הדעת ועל תפיסת המציאות של המטפלת, וכשאנחנו חלוקות אני צריכה לשאול את עצמי מה מעוות אצלי.. בד"כ אני בסדר עם ההבחנה הזאת, שכשיש פער בתפיסות כנראה משהו אצלי משובש. ועכשיו זה נהיה קשה מנשוא. היא חושבת שהטבעונות שלי היא כת הזויה (זה בסדר מבחינתה להיות טבעוני, רצוי מסיבות בריאות אבל זה שאני רוצה שיותר אנשים יפחיתו מאכלים מהחי כי אני חושבת שזה עוול נראה בעיניה כמו כת הזויה) היא חושבת שבני אדם עליונים ושהחזק מנצח ולכן זה טבעי כל הפגיעה הגדולה הזאת, היא חושבת שכל העזרה שלי לבע"ח היא פתלוגית... ואני נקרעת, בין לסמוך עליה ולהקשיב לה ולנסות למתן את העשייה שלי בתחום, לבין התחושה שהיא עוד לא הבינה את מה שאני כבר הבנתי, ושהיא זאת עם התפישה המשובשת. מה דעתך? שיהיה לך שבוע קסום! אוהבת גלי

הי גלי יקרה, אני שמחה על מה שהצלחת לכתוב, וכאשר תאזרי כוחות, אם תרצי, אשמח לקרוא עוד. מכירה את המקום שבו חושבים להתערב, ובסופו של דבר מרגישים שגרמנו נזק אדיר ובלתי הפיך. תחושת אשמה כבדה שיוצרת זעקת שבר פנימית, שאין לתאר. בעיניי, כאן ייתכן שטמון קושי בקבלת המוגבלות שלנו, קושי עם תסכולים, אכזבה מכך שאנו לא אומניפוטנטים, כפי שהיינו יכולים לדמיין. המקום של הטבעונות, ואיני מכירה אותך, אך, בעיניי, ייתכן שאצל אנשים מסוימים הוא נובע מקושי לקבל את החלקים התוקפניים שבו, או בכלל בבני אדם. ישנם טבעונים שלהם דרך זו נראית כדת/כת למתבוננים מבחוץ. אצלי, כן אוכל לומר שמשהו מהצלת בעלי החיים, למשל, היה מוגזם, תוצאה של חרדות, רגשות אשם, תחושת כל יכולות, ועדיין יש משהו מזה, אך אני מנסה, אם להשתמש במילותייך, למתן, או, במילותיי, קצת להיגמל. לא רק מזה, בכלל מהקרבה, לקיחת אחריות יתר (שזו, כך אומרים, חוסר אחריות) וכיו"ב. אומרים עליי, מי שמכיר, שחל שינוי איתי. אף על פי כן ולמרות הכל, אני עדיין תורמת ונדיבה. וקצת, קצת חושבת לפעמים על עצמי וצרכיי. אוהבת בחזרה, סוריקטה