וחלק ממני ...הוא ברלה

https://www.youtube.com/watch?v=6HUcGcZswec ניסיתי לכתוב להיות אני . אבל הלקים ממני הפגועים הכואבים שניסו להיות כאן בכאבם מרגישים כל כך חשוף ולא בטוח כאן יותר... מרגישה שאיבדתי את היכולת להיות כאן ולא משנה כמה אני ישנה את הניק ...

הי אביבונת, את מזכירה לי את התחושה המאד חזקה שהייתה עמי - בכל פעם שאני מוציאה את הראש - חוטפת נבוט עצום. די מתאר את מערכת היחסים בבית, שהשתחזרה, לפחות מבחינת תחושה פנימית שלי. חשבתי על כך, שאולי אפשר להמתין שהברלה יצא בקצב שלו, וכאילו לא להיות בקשר עין, לא לשים אצבע, לא להצהיר בראש חוצות. בשקט בשקט, ולהתנהג כרגיל וכך לתת לו להשתלב מחדש. יש לי הרגשה שהוא מאד חפץ בכך. לברלה יש בית, ואפילו לחשופית יש היכן להתחבא לשם הישרדות. גם אם לא חלק איטגרלי מגופה. שלך, סוריקטה

תודה אשה יקרה ...בחלקו נכון אין ספק משתחזר ...אבל הברלה זקוק נואשות לניראות ..הוא צריך עזרה להרגיש בטוח שוב . חיבוק ליום ניפלא

מתוקה!! לאט לאט... בקצב שלך.. מזדהה איתך.. מבינה על מה את מדברת.. את חשופה אך לא לבד.. כמעט כולנו חשופות פה ומביאות גם את החלקים הפגועים .פגועים מאוד. וחשופים.. וכשהחלקים/האזורים הללו נפגעים זה מטלטל מאוד... את לא לבד... איתך-במבי.

המילים שלך כל כך דייקו אותי ...כל כך נוגעות ומרגשות...תודה יקרה באמת שעזרת ..תודה על הדחיפה

מזכירה לך שאת זו שדוחפת אותי לצאת... נצא יחד? התגעגעתי אליך, קוראת את הקושי שלך בתקופה האחרונה וכואבת אותו איתך. חיבוק.

חשבתי עלייך בשיר הזה ....אוהבת ...