במבי, מיקה, גלי, אודי וכולם

במבי, אחותי שלי, שבוע אור, הי במבי מתוקה שלי, אנחנו מכירים את הרגישויות שלך. את יודעת, קינאתי כשאודי אמר שהוא דאג לך, אך נזכרתי שדואגים גם לאנשים בריאים. אדרבא, כשניסיתי למשוך דאגה בדרכי הישנה, זה עבד עוד פחות. זה גם מה שניסיתי לומר לגלי. ועוד דבר. כידוע לכם כבר עברתי כברת דרך בטיפול. זכורות לי התקופות הארוכות בהם הראייה שלי הייתה מאד חד צירית, פחות מתפשרת, עם זאת, איכשהו ידעתי לומר לעצמי, שכן, אני לא מצליחה לראות אחרת, אבל אני יכולה להבין שניתן לראות את המצב גם מזוויות שונות, ואם יש מישהו שמתבונן באופן רחב יותר, אין זה אומר שאינו מבין אותי (ואין זה אומר, למשל, שאיני מבינה את הכותבות כאן), אפשר להיכנס פנימה, להזדהות, וגם לצאת החוצה, להתבונן במראה אחרת. חשוב, נראה לי, לדעת שיש גם כזו. המטפל שלי אומר, שכאן ניתן להבחין בשימוש באינטליגנציה. אודי, באמת שלא כעסתי עליך, גם כשאמרתי וגם בהמשך. המנוחה-הפוגה אפילו ממש התאימה לי, חידוש חמצן שכזה. יודעת שפעם הייתי חווה זאת כדבר מבהיל ופתאומי, הצלחתי, הפעם, להיות רגועה יותר. גם אומרים לי שאני נחווית נינוחה, גמישה ומתמסרת. כחומר ביד היוצר. מוזר למדי, או שמא לא. במבי, בטיפול שלי הייתה מעין לקיחת מרחק. כן, זה נחווה מבהיל ביותר, תגובתי הייתה לא קלה בכלל, כאילו מישהו שאב ממני את החיים. שנה וחצי נפגשנו מעת לעת לפגישות עדכון, וחזרנו. ובהמשך לדברי מיקה, אם המטפל שלי יבחר לעבור לגור בחו"ל, למשל, (יודעת שיש לו משאלה כזאת), זה יהיה עצוב מאד, מניחה שגם מעורר זעם. אני כל כך רוצה שהוא יישאר בעיר שלי, שלנו. אותה עיר בה גדלתי ועברו עליי חוויות קשות, אבל לא רק. ואני אוהבת אותה. שלכם, שבוע טוב, סוריקטה

ראשית, חיממת את לבי. מאוד. אמרתי לך כבר מס' פעמים לדעתי, אני מאוד מאוד אוהבת אותך, את כל החלקים שאת מוציאה פה ..ולדעתי את כבר מביאה ממך לא מעט חלקים... מרגישה אלייך חיבור עמוק ומאוד איכפת לי ממך !!! וחוצמזה כבר אמרתי לך יותר מפעם אחת... הייתי רוצה לפעמים לשלוח את אמא צביה אלייך להדרכה... עכשיו, עם הקטע של הסגירה לשבוע הייתי שולחת גם את אודי אלייך להדרכה :))) רוצה לומר לך שההודעה של אודי נגעה בי עמוקות והתרגשתי . מאוד !! כן, שמחתי שלאודי איכפת ממני... הדאגה של אודי אלי גם סיפרה לי שהוא ממש מכיר אותי ואת הרגישויות והפגיעות הגדולה שלי מנטישה,דחייה ובעיקר חוויית השמטות הקרקע... לא זכור לי שאודי אמר לי פעם שהוא דאג... עכשיו אמר. כן.. אודי אלוף !!!! ואת אומרת שאם המטפל שלך יבחר לעבור לגור בחו"ל את תתמלאי עליו זעם ומן הסתם תתערבבי בקוקטייל של רגשות... אולי כך אני הרגשתי כשאודי אמר שהוא סוגר את הפורום לשבוע (בשלב ראשון) גם הפתאומיות בה ראיתי את ההודעה מהרגע להרגע שכמעט ממתי ממנה (מההודעה) גם המון זעם חשתי כלפיו על האקט הזה... אולי עבורי זה קצת נחווה שאודי עזב,עבר לחו"ל וכו'... אבל את יודעת מה סוריקטה ? אחרי שכתבתי לו את ההודעה ההיא הכעס ממש ממש נחלש, ואחרי התגובה שלו עם הדאגה וההסבר (אבל בעיקר הדאגה) אני כבר בכלל בכלל לא כועסת על אודי ושוב הלב שלי מלא אליו באהבה.... משונה.. נכון סוריקטה ? בני אדם זה משהו מוזר .. משונה.. שלך-במבי.

במבי יפה שלי, חו"ל... את יודעת, המטפל שלי באמת בחו"ל עכשיו והתבטלו פגישות, ואין מה לעשות, יש בזה כדי לערער. אני עובדת מאד מאד חזק וקשה על חיבורים. מאד מאד. החרדות שלי, כן, קצת מורגשות יותר. ואני עייפה ועצובה. חשבתי שדווקא בקשר וירטואלי, אפשר לעבור לכל מקום בעולם בו יש תשתית ולהמשיך בתקשורת. מישהו עדיין בצד השני של המחשב. אנו לא פוגשים אותו על באמת. קצת מעין חיבור של כבל בין מוחות. "בני אדם משהו מוזר" - אהבתי מאד :-) קחי גם לך את הקרדיט לכך שקיבלת והאמנת לדבריו של אודי. הייתה גם אפשרות לדחות ולבטל ולא להאמין. יש בך חלק. יש. אני שמה לב מי האנשים שכותבים לי, שמקיימים עמי שיח. שנוצרת כימיה בונה. כאן, גם בחיים. בינתיים, שלך, סוריקטה