.... ??..............................
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
... המממ... הי, .. משונה לכתוב פה.. משונה.. לא בטוח.. מפחיד. מרגיש לא בטוח פה. אודי... וואוו... חשבתי בתחילה שלא אצליח אפילו לבטא את שמך... משונה... ... איך ??????????????????????????????????????????????????? איך יכולת ????????????????????????????????????????? למה ?????????????????????????? איך ??????????????????????? לסגור מהרגע להרגע את הפורום בלי יכולת להתכונן .. כך, כשאתה מרגיש שיש רצפה, פתאום כך, מהרגע להרגע הפורום נסגר לשבוע אם אמירה שזה בשלב ראשון...... וואוו.. אודי אין לך מושג מה זה עשה לי.. לא הרגשתי מוכנה נפשית לזה.. סוריקטה, אני לא הרגשתי שהתרחש פה תהליך לגבי סגירת הפורום . לא !!!! גם לא חשבתי שאם מתרחשת סערה, נכון לנהוג כך. אני הרגשתי כמו שגולם תיארה, הרגשתי שזה עונש קבוצתי. וכן, הרגשתי כמו שגולם תיארה ואמרה (אם אני זוכרת נכון ) שמרגיש לא בטוח אם הפורום יכול להסגר כך מהרגע להרגע ללא הכנה,ללא תהליך מסודר... וואוו אודי, איך יכולת לעשות את זה ? הרגשתי שאני נענשת על לא עוול בכפי. הרגשתי מבולבלת ..עדיין מרגישה כך.. הרגשתי שאתה מוציא ממך חלק קשה ונוקשה במקום בו צריך שיהיה רוך... אוףף אודי... זוכרת גם שאתה עושה הכל בהתנדבות ולמעשה מלווה אותי ברוך, ברגישות, מדייק אותי באופן מדהים כבר שש וחצי שנים... זוכרת לך את כל זה אודי.. ואולי דווקה בגלל זה לא יכולתי להאמין כשקראתי את ההודעה ההיא שכתבת... זה ממש הרגיש לי שחותך את המוח מהצרימה של האקט הזה... ווואוו אודי.. זהו :((( אין לי יותר מה לומר... :(( משונה.. ודווקה עכשיו פתאום מרגיש לי צורך לכתוב שלך -במבי .. :(((((
זו הייתה תגובתי הרגע שראיתי את הודעתך. חיכיתי לך וחשבתי עלייך בתקופה הזו. גם לי הרגיש לא בטוח כאן ואחר (שונה). לקח לי זמן לחזור ועדיין מרגישה שיש "משהו באוויר". הרבה רגשות, אבל שמחה בשבילך שמצאת את הדרך שלך לשוב לכאן. היית חסרה בנוף. מה שלומך?
במבי, ראשית - אני אוהבת אותך. חושבת שאת אמיצה. הייתה לי הרגשה שתבחרי לכתוב היום, לפני שנסגר השבוע, כלומר, קיוויתי, וזה אכן קרה. אני שמחה שכה בחרת לעשות, אם זה בסדר לומר. את יודעת, נראה לי, שדרך הראייה שלי אולי מעט שונה, היות שאני רואה את ההודעות לא בעת שהן עולות לאוויר, אלא כמעט תמיד רק למחרת בבוקר, אחרי שנת לילה. מנסיון, על פי רוב, צפייה בהודעות בזמן אמת ולחץ, נעשית מתוך מצב חרדתי מאד, ריגוש יתר, ואז יש סיכוי סביר שהייתי חווה את ההודעה בהלם ובפרשנויות שנובעות מתוך עולם של חרדות. נראה לי שההתבוננות על הפורום ממעוף הלוויין, או כמו שאודי השתמש במילה פרספקטיבה, יש בה כדי לסייע לי. יש לנו במשותף, יקירתי, ואני מבינה, כך נראה לי, לעתים דרכי ראייה שונות, ושל משתתפות מגוונות כאן. מקווה שנדבר, שלך, סוריקטה
במבי, תודה שהצלחת להבין את רגשותיי.
תודה שכתבת, אלו הן גם רגשותי.. Aya
הי, דאגתי לך. אני מבין את הזעזוע ותחושת הרצפה המתערערת. אבל זה לא היה אקט ענישתי, אלא הכרח לעצור הסלמה אלימה ולשמור על המקום. אתם לא חשופים להכל, וטוב שכך. את המשפט שלי שציטטת אפשר לקרוא גם בצורה אחרת: אמרתי שזה שלב, שאחריו אפתח שוב כדי לראות אם העניינים מתייצבים שוב, וביקשתי שתגלו אחריות... בטיפול יש יכולת החזקה הרבה יותר טובה מאשר בפורום, וזה אחד מאמצעי ההחזקה (שנקטתי בו פעמיים במהלך השנים שאני מפעיל את הפורום) היותר דרסטיים. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
