האם הכל סובב סביב אינטרסים שלנו? ועוד..

שלום לאחרונה אני מגיע או לפחות חושב שמגיע לתובנות לגבי תפיסת המציאות או משהו כזה. שהכל פשוט תמיד אותו דבר וכבר כלום לא מרגש ולא משנה, אם תצא שוב מהבית עם חברים לפאב, אם תחליט לצאת ולטייל, גם אם תחליט לטפס לפסגת העולם, אין בזה בעצם שום דבר מרגש כי הרבה לפניך עשו את זה ועצם זה שאני אצא לטייל כדי להרגיש משהו חדש ושונה זה סתם רצון שאפשר להדחיק אותו כי כבר רבים הרגישו בדיוק כך לפניי ועשו את זה ואז זה נגמר כמו כל דבר ואני אחזור לאותה מציאות ושגרה שאני מכיר, אשב עם חברים או אדבר עם אנשים בעבודה או בכל מקום אחר וכל אחד עם רעיונות ושאיפות להתקדם וכל זה ואני שואל לאן לעזאזל יש להתקדם הרי מה זה יתן לך? להרגיש מיוחד? להרגיש שונה? מה רע לך פשוט לקבל את המציאות איך שהיא ולהפסיק לשאוף להגיע לכל מיני פסגות גם אם אתה בטוח שאתה יכול?. אם אתה כל כך אוהב את עצמך ומאמין בעצמך אז תפסיק לבלבל את המוח ותקבל את המצב איכשהו מה רע לך ככה?, בשביל מה אני צריך להפיק חוויות חדשות? אולי אני אחשוב עם עצמי שזה הוסיף לי ערך נוסף לחיים אבל זה לא נכון כי זה בא מרצון להרגיש משהו שונה ומיוחד ומה רע לי בכלל בחיים שאני צריך להרגיש שונה ומיוחד ולנסות להתרגש מכל מיני חוויות חדשות שאני יכול לצבור? לאחרונה הייתי במסיבת רווקים של חבר והלכנו למועדן חשפנות שם בחורות רוקדות על עמודים ומבצעות ריקודם עם מבט חלול בעיניים,מבט חסר רגש אבל אני לא שופט אותן אני מדבר על הסיטואציה, הן מנסות לפתות גברים שם שפאקינג הם עושות את זה בערך אלף פעמים ביום כפול לא יודע כמה ימים שהן כבר עובדות שם, אז גם שם הכל אותו דבר וחוזר על עצמו ותמיד לאדם יהיה רצון לספק את היצרים שלו וזה תמיד היה ותמיד יהיה אז הנה שוב פעם גם זה לא אמור לרגש ולשנות משהו כי זה תמיד היה ותמיד יהיה. כאילו הגעתי למצב שאני מסתכל על דברים בצורה מאד שטחית או עניינית ואני בטוח שכל מה שאנשים עושים מעבר לסתם לחיות זה רק מרצון להיות מעניינים או שונים ולמלא את הרצונות שלהם נטו, כאילו שאני רואה את האנשים כבר כסוג של רובוטים ולא באמת אנושיים, או שיש כאלה שבאמת עושים דברים כדי למלא חללים ריקים אצלם אבל הבעיה כרגע היא שאני בטוח שכלום לא משנה, כלומר לא משנה כמה תנסה לרצות ולהשיג דברים ולהתקדם בעבודה ולהרוויח כסף אתה תמיד תחזור למציאות ולאותה נקודה שאתה כמו כולם סך הכל בשר ודם שמנסה לשרוד ולספק את היצרים שלו, יצור אינטרסנט, בעקרון כולנו כאלה אי אפשר לברוח מזה וכל מה שאנחנו עושים סובב סביב האינטרס שהוא למלא את הרצונות שלנו. גם אם אני עוזר למישהו זה גם בא מסיבה שאני רוצה להרגיש טוב עם עצמיבכך שעזרתי לאחר, אז שוב פעם זה כמו גלגל תמיד זה למלא את האינטרס שלי להרגיש טוב\לשרוד שזה בגדול אותו הדבר. נניח אני אשב עם מישהו ואנסה לפתח איתו שיחה.. המטרה של השיחה היא למלא את הרצון שלי לא להרגיש לבד ולהיות כרגע בחברה מסוימת, כלומר למלא את האינטרס שלי אז יוצא שאני לא באמת 100 אחוז אכפתי כלפי זה שיושב מולי ומדבר איתי ולא משנה גם אם זה לא מישהו חדש אלא אם זה מישהו הכי קרוב אליי. גם כל העניין הזה של אהבה ולחפש אהבה, זה גם שטות מה זה אהבה בכלל זה סוג של הרגל זה לא יכול להיות משהו מיוחד כלפי מישהי כי זה כבר קרה בעבר בין זוגות וזה קורה גם כרגע אז יצא שזה יכול לקרות גם לי, אוקיי מה כבר הריגוש בזה? מה הריגוש בלהתחתן?. לא יודע אם התפכחתי או שאני חושב מחשבות לא נכונות אבל נראה לי שאני די צודק בגדול. קשה לי כבר להרגיש איניבידואלי כמו פעם, יכול להיות שפעם הייתי טיפה יותר מנותק אבל לפחות הייתי מסוגל להתרגש מחוויות חדשות ולהיות בעל רצון ללמוד דברים חדשים, עכשיו שאני מבין שכל זה נעשה כדי למלא את האינטרס שלי לשרוד אז הרצון שלי להפיק דברים חדשים וחוויות חדשות הולך ודועך. למה לי בכלל לעבוד במקום כל שהוא ולמלא את הצרכים של זה שמנהל אותו? כולם שם בעבודה לחוצים לסיים הכל בזמן ולחוצים שהכל ילך כשורה ולפעול לפי המערכת ואני הגעתי למצב שאני מסתכל מהצד על הכל ואני אומר לעצמי מה קורה פה? מה כולם לחוצים פה לעבוד כמו חבורה של רובוטים חצי מהיום הולך על הדבר הזה מה הם לא מביני ם שזה דבילי לחלוטין? כרגע המטרה שלי היא להיות עצמאי, אני מתעסק בחשמל, סיימתי לימודי מהנדס לא מזמן, אני בן 26, אני מקווה שזה יצליח לי כי ככה העניין של למלא רצונות של אחרים יורד למינימום פחות או יותר ואני אוכל למלא לרוב את הרצונות שלי ואיך שאני רואה את הדברים ולא מישהו אחר שאין לי מושג בכלל מי הוא. נראה לי שאני מגיע לתובנות של בן 70 בגיל מוקדם מדי או משהו:\ תודה

ההרגשה שלי כל הזמן משתנית בין האם כדאי לצבור חוויות מעבר לשגרת היום יום לבין הרגשה אחרת של אדישות שבה אקבל את המציאות כמו שהיא מבלי צורך לחוות יותר מדי ולנסות להתרגש מדברים חדשים. שמתי לב שזה גם בא לידי ביטוי במוסיקה שאני שומע, האם לשמוע מוסיקה עכשוית ולנסות לגוון בסגנון המוסיקה שלי, או לשמוע את השירים הישנים והטובים שאני אוהב. או בספורט.. האם להמשיך ולהתאמן בחדר כושר כמו שאני רגיל או לגוון יותר ולנסות סוגי ספורט חדשים, כלומר לפעמים אני מרגיש שאני כן צריך לגוון וההרגשה משתנית בין רגע או לאחר זמן מה ואני מחליט שאין סיבה לגוון גם בזה. לא יודע אם זה סוג של פיצול כלשהו, אבל זה מתעתע לפעמים.