היי אודי...................

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

08/02/2016 | 17:06 | מאת: סנופקין

מה שלומך? מבקשת עזרה. אני מפחדת לגדול, מה עושים??? העניין הוא לא התנהגות ילדותית. להפך, אני בן אדם אחראי (אולי יותר מדי) בוגר ועצמאי ברוב המקרים וברמות התפקודיות היום יומיות. אבל יש בי חלקים שהיו אמורים לגדול ולהתבגר והם נשארו בוסריים ואין לי גישה אליהם. ואני נשארת ילדה קטנה בודדה ותקועה שלא מצליחה לרצות דברים של גדולים, כאשר העולם ממשיך להתפתח ולצמוח ולהצמיח חיים. והזמן כבר מתחיל לאזול ולא נראה לי שאוכל להמשיך כך. מחשבותיך ומילותיך יוכלו לעזור לי

הי סנופקין, אני בעד להתקרב לפחד, להביט לו בעיניים מקרוב ולהכנס אליו, לעין הסערה. בקצב המתאים לך, אבל להתעמת אתו. לא להמנע. זה מה שעושים כשגדולים...

10/02/2016 | 16:51 | מאת: סנופקין

אודי יקר. על ההתייחסות ועל מחשבותיך איך כדאי לגשת לפחד. אני מרגישה שכשאני מתקרבת למקומות האלה, המפחידים ביותר, אני מתחילה לגלוש לאזור של שגעון:(

09/02/2016 | 07:28 | מאת: סוריקטה

הי סנופקין אהובה, כפי שהבנתי מהטיפול שלי, ברבים מאיתנו יש חלקים מפותחים יותר ויש מפותחים פחות. אפילו ראשוניים מאד. וככה זה, ולעתים נשאר כך. וישנה גם אפשרות בחירה כזאת, נראה לי. וזה בסדר, לא? אצלי, למשל, החלקים המיניים נמצאים ברובם במקום התפתחותי נמוך מאד. אם זה מציק, אפשר לנסות לעשות עם זה משהו, ואם לא - אז מה... מחבקת, סוריקטה

10/02/2016 | 16:46 | מאת: סנופקין

תודה על מילותייך הטובות. ועל נקודות למחשבה. הבעיה- שאני רוצה לרצות דברים מסוימים ולא מצליחה. כנראה שזו הבחירה שלי כרגע, אבל אני מרגישה שאין לי פה באמת בחירה. שאני לא יכולה לבחור אחרת. והבעיה היותר גדולה שאני חוששת שלא אצליח להמשיך ככה, אם לא אצליח לרצות ולהפתח במקומות האלה לא אצליח להמשיך. וזה עצוב ומפחיד ומאיים

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית