סוריקטה- המשך לעץ הקודם

היי יקירה רק היום ראיתי שהגבת לי שם בעץ של הסטטיסטיקה:..... קודם איחולי החלמה מכל הלב... בקשר לנס הרפואי ריגשת אותי מאוד אני לומדת היום ולאט לאט מבינה בעצמי שדברים כאלו כמעט ולא קורים... ובאשר אלייך... לאחרונה חווה אותך יותר, כלומר יש יותר סוריקטה כאן בפורום... מספרת על עבודה עם ילדים של אחרים... על הקשר עם המטפל... עליי עוברים ימים לא קלים, מרגישה שמקום הלימודים לא מתאים לי, וצריכה לקבל החלטה. חשופה לתוקפנות דוקא מהמקום של-עבודה סוציאלית. מקום שאמור להיות כה רגיש ואכפתי. זה מאכזב אותי כל כך, כי רק ציפיתי וייחלתי למקומות רכים יותר מחיי. סופש רגוע וחמים, שלך הילה

הי הילה חביבתי, שמחתי לקרוא על חווייתך אותי כאן, ותודה על האיחולים הלבביים. שומעת שאת מדברת על תוקפנות שאת חווה דווקא במקומות בהם היית מצפה לרוך. ומעניין. אצלי, למשל, בחיים האמתיים ה'רגילים' אני חווה פחות תוקפנות מאשר אני חווה, למשל, כאן, בפורום. לכאורה פה אמורים להבין, אבל הנוכחות פה, שהיא בעצם כל אחת לבד מול המחשב, בדרך כלל במצבי חרדה, נדמה לי, מגדילה מאד את הרגישויות, והחוויה, שלי, לפחות, היא של משהו מרוכז יותר. גם בטיפול - בכלל לא רק רך, וכנראה שלא נכון לצפות לחיות בו ולשם רק על רגע אשליה של עטיפה, ערסול, חזרה לרחם וכד', אלא גם ללמוד לעוף, להיות עצמאי ולהתחזק. העניין הזה, כפי שאני מכירה מעולמי, כרוך בחרדות בסיסיות. מחשבות של תחילת שבוע, שלך, סוריקטה