סנדי אני מתנצלת....

אז קודם כל לכל חברי הפורום – מי שחשש שגנבו לי את הניק, שיירגע, לא גנבו לי ולא נעליים, זו בדיוק אני, לא לדאוג. אף אחד לא השתמש בניק שלי, דיר באלק אם רק היה מנסה! ומי עוד חוץ מסנדי היה מסוגל לדבר על עצמו בגוף שלישי, כמה טיפוסי עבורה. עכשיו לסנדי אני כל כך מקווה שלא נפגעת אני מקווה שהבנת את המקום שממנו כתבתי את הפוסטים אני זה מה זה חוששת ממה שאחטוף ממך , אני מ'זה רועדת. אין מצב שאני מצליחה לעמוד בסופה שאת תשפכי עלי כאן ביום ראשון אחרי שתקראי את הפוסטים. רק זה חסר לי ששוב אכנס לכל מיני התקפים עכשיו בגללך. ואודי, אני כל כך מקווה שלא העלתה אותם, אני יודעת שאתה רוצה שנתמודד, אבל אתה מכיר את סנדי, אתה יודע טוב מאד שקשה מאד לעמוד מול המבול שלה, ואני לא יודעת איך אני אעמוד בזה, ואני לא הבאתי את זה על עצמי, לא אמרתי לה כלום, והיא החליטה לפתוח חזית כנגדי, אני בטוחה שזה מתוך קנאה, היא פשוט מקנאה בי, ולכן היא התחילה ככה להילחם אתי. אני ממש לא אמרתי לה כלום לפני כן, ולא יודעת מאיפה כל זה נפל עלי. אתה צריך להגן כאן עלינו, לא יתכן שאני אהיה חשופה לכל ההתקפות האלו ואתה לא מגן עלי, זה התפקיד שלך להגן עלי כאן בפורום, עם כל הכבוד, היא לא יכולה לעשות את כל מה שהיא רוצה בלי שאתה תגן עלי. אבל אתה יודע מה, לא אכפת לי, בין כה וכה אני כבר בקו האש, אז באותה הזדמנות אני אגיד את הכל, כל מה שאני חושבת עליה, וסנדי שלא תפגעי, זה ממש לא את, זו השכנה שלי שגרה בקומת קרקע ושופכת את הזבל על כל מי שעובר, זו סבתא שלי החורגת, היא תמיד הייתה הורגת אותי מכות, זה המכשפה שגרה בקצה הרחוב, זה ממש לא את, ואל תפגעי, מה אני אעשה את כל כך מזכירה לי אותן שלפעמים אני מתבלבלת, אבל זה ממש לא אישי נגדך. זה אני עם הצרות שלי והשריטות שלי והבעיות שלי, את בכלל לא צריכה לקחת את זה עליך, זה שלי, זה כתוב על שמי בטאבו, יש לי חזקה בעניין, יש לי זכות קניינית, זה שלי לגמרי, אל תקחי מזה כלום. אני סתם משליכה עליך את הצרות שלי, סתם מדביקה עליך מה שמכביד עלי, סנדי, באמת אני מה זה מעריכה אותך עם כל הלב, ואוהבת לקרא אותך, ולפעמים אפילו מחייכת מהתיאורים שלך, אז אל תקחי ללב, ואל תעלבי, לא רוצה לפגוע בך. ואם כבר מדברים, ומשוחחים על טאקט ועל יכולת הכלה והבנה. חשבתי עליך. תגידי סנדי, הלכת פעם לנחם אבלים? ראית איך שכל אחד נכנס לשם, ככה, נעצרים בפתח, אפילו שהדלת פתוחה, כל אחד מכחכח בגרון, לאט לאט נכנס לחדר של האבלים, לא מוציא מילה, מוצא כסא מתישב על הקצה ומחכה שהאבל יתחיל לדבר, ואפילו כשהאבלים מדברים הוא רק מהנהן ועושה הםם הםם, רק כאשר השיחה קולחת הוא מספר ומדבר, אבל בשקט, ברגישות, ואם האבל רוצה לספר, הוא מיד עוצר את דיבורו. יש לי הרגשה שכשאר את מגיעה לנחם אבלים, ישר בפתח את מתחילה לעשות קולולולול בקולי קולות, את נכנסת לחדר של האבלים לא רק בשירות ובזמירות אלא גם במין הליכה ריקודית שכזו, מתחילה להתנשק עם כל אחד שם, כאילו והגעת לחתונה, ואז את מתיישבת ופותחת במונולוג ארוך על כל הקשר שהיה לך עם הנפטר, וכמה שאת מספרת עליו את יותר מספרת על עצמך, יעני מספרת את כל הדברים הנפלאים שאת עמדת בראש, ואיכשהוא את גם מכניסה אותו את הנפטר שיעמוד בפינה ולא יעיב על האור הגדול שנוגה ממך, כל זמן שאת שם אף אחד לא יכול להכניס מילה, גם לא האבלים. ואת יודעת מה, זה נראה לך מופרך, אז להווי ידוע לך שבדיוק כך את נראית כשאת מגיעה לפורום. ברוך השם אנשים לא אבלים כאן אל מת, אבל הם אבלים על חלק שבהם מת, על אבידה, על קושי, ואת במקום להיכנס על קצות האצבעות, לשבת בשקט, לתת להם לדבר, לשמוע, ולהריח מתי נכון שתדברי, להכיל אותם, לתת להם תמיכה שקטה, כשהם ממלאים את הבמה. את נכנסת עם קולולולו בצרחות, ומתחילה לדבר בלי סוף, מחניקה כל אמירה של כל מי שמרגיש כאן רע, ואת אפילו לא מרגישה בזה, כמו אותה שמנה שעולה לאוטובוס עם עשרים שקיות מהשוק שהיא עכשיו עשתה, ולא מרגישה איך היא דוחפת את כולם ואחר כך משתלטת על המקום של כל הישיבה של ארבעה אנשים, ככה תופסת מקום של ארבעה עם עצמה ועם השקיות ועוד מבקשת מכמה אנשים 'נשמה, תעשה טובה תחזיק לי את השקיות האלו שלא יפלו, כפרה, כל הכבוד'. המקומות לא מספיקים לה אז היא גם מנצלת את האחרים שיחזיקו לה עוד כמה שקיות. את בדיוק כך, וזו ההתנהגות שלך. ואת יודעת מה עיקר הבעיה אתך סנדי? שאת בטוחה שאת הכי חכמה ואף אחד לא יכול לחדש לך, ואת מבינה הכי טוב. את אפילו לא מנסה להבין מה שאומרים לך, לא מנסה רגע לעצור, ולחשוב, וואו אולי הם צודקים, אולי אני צריכה לשנות את דרך האמירה שלי, אפילו רק את האיך אני אומרת דברים, את המנגינה, את הנואנסים, את הדרך, את הצורה, ולפעמים גם את התוכן, להקשיב רגע, לעצור את ההוריקן, רגע לעצור, לנסות לשמוע מה אומרים לך להקשיב, לא שהכל יעבור ליד האוזניים שלך בלי שאת תתפסי אפילו משהו. לכן את גם לא מרשה לעצמך ללכת לטיפול טוב נפשי. טיפול טוב זה טיפול של כמה שנים, לפחות פעם פעמיים בשבוע, אם היית הולכת לטיפול טוב, ונותנת שיטפלו בך כמו שצריך, היית מבינה שהנשמה זה כמו בצל, צריכים להוריד עוד שכבה ועוד שכבה, זה לא קל, זה עושה דמעות בעיניים, זה שורף, אבל אין ברירה, מורידים עוד קליפה ועוד שכבה ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת, את שואלת מה מגלים בסוף? מה זה משנה מה מגלים בסוף, אז מה אם מגלים בסוף שגם בפנים יש רק בצל, אז מה אם לא גילו שום דבר חדש בפנים, אלא שכבות יותר קטנות של הבצל, זה בכלל לא העניין, זה לא משנה, המטרה היא לא מה שיש בפנים, המטרה היא קילוף הבצל, זו מטרה בפני עצמה, לא צריכים מטרה אחרת, לא צריכים לחתור למקום אחר. וחוץ מזה שכל טיפול הוא אחר, וכל טיפול מקלף משהו אחר, ויכול שטיפול אחד יקלף לך פיסטוקים, את רק תורידי שכבה אחת קשה עם השיניים וכבר יש לך פרי טעים, לפעמים תקלפי בננה, וזה בצ'יק צק ויש לך פרי משגע, לא את שקובעת מה ואיך לקלף, כי את לא מבינה בזה כלום, את צריכה שהמטפל שהוא הכי חכם, והוא יודע, והוא למד, ובכלל הוא קבל הצטיינות, הוא יגיד בדיוק איזה קילוף לעשות לך, מה הדרך, וכמה ולמה, אפילו למשל אם הוא יגיד לקלף כמו פיסוקים, יכול להיות שהוא יגיד שהפרי רקוב וצריכים להעיף אותו, ואת תקלפי הרבה פיסטוקים רקובים, זה כל כך אינדווידאולי שאי אפשר לקבוע מראש, כל אחד עם הטיפול שלו עם הקילוף שלו, עם מה שהוא מוצא ומה שהוא זורק, אבל אצלך אי אפשר לעשות שום הליך, כי את לא מאפשרת. את חושבת שטיפול זה כמו נסיעה לבית הבראה, אוכלים שותים, רואים כמה הופעות, גב בטן על החוף והביתה. חמודה שלי (הנה אמרתי לך מה שאת רוצה), לא הבטיחו לך גן של שושנים, וגם אם כן יש שם קוצים, כן מתוקה (הנה עוד ביטוי שרצית), בכל גינה צריכים לנקש את הקוצים, ורק המטפל יכול לעשות לך, והוא יכול רק אם תתני לו, תאפשרי את זה. אם רק היית נותנת לעצמך שיטפלו בך, יטפלו בך לעומק, כמה שנים טובות, כן, תוציאי על זה כמה אלפי שקלים, את אומרת שאין לך בעיה עם כסף, אז לפחות תוציאי את על משהו טוב וחשוב, תעשי טיפול שורש אמיתי, כדי שתגלי את עצמך, תדעי בדיוק מה את, מי את, מה השורש של כל התנהגות שלך, מה המקור של זה, מה את משליכה, ואת מי את משליכה,(את משליכה הרבה אנשים מהגג!) תלמדי להכיל, תלמדי לדעת, צריכים לרצות ולשתף פעולה, זה לא בא בבת אחת, צריכים לתת אמון. זו בעיה אצלך את לא נותנת אמון, חושבת שאת הכי חכמה, וזו הבעיה שלך, את צריכה לתת את עצמך בידיים של המטפל, להאמין בו ובמה שהוא עושה לפעול על פי ההנחיות שלו, כן, אם הוא מחליט להביא את הדברים שתתאהבי בו, אז זה חלק מהטיפול, הוא יודע מה שהוא עושה, את לא מבינה, זה חלק מזה, תתאהבי בו, מרוב אהבה תהיי מוכנה לעשות כל מה שהוא רוצה, זה חלק מהעניין, כך תהיה כמו בצק שאפשר ללוש, מרוב שאת תרצי אותו, ותחלמי עליך, זה חלק מהטיפול, אז הוא יוכל לחדור לכל מיני מקומות שאחרת נעולים אצלך, כך תוכלי להיות כמו ספר פתוח, הוא יוכל ללחוץ על כל כפתור, ולעזור לך, את לא מבינה שהכל זה כדי לעזור לך, כדי לעשות לך איכות חיים טובה ממש, את בכלל לא מבינה על מה מדובר, כי בחיים לא היית בטיפול כמו שצריך, אז אין לך מושג מה את מפסידה. אין לך מושג מה זה טיפול, שהמטפל שולט בנפש שלך, ברגשות שלך, ביכולות שלך, בך, את תעמדי דום לכל בקשה שלו, לכל ניד עפעף שלו, את כל היום תחלמי עליו, ובזמן שתהיי אתו רק תעשי מה שהוא רוצה, והוא רוצה רק את הטובה שלך, את לא מבינה את הסייקל שיש בו, את לא מבינה מה את מפספסת אבל זה כבר עניין שלך עם עצמך, ורק אני אומרת זה לטובתך שאר הדברים הם דברים שפוגעים בקבוצה באחרים, זה שאת לא מטפלת בעצמך זה כבר עניין שלך אבל פגיעה באחרים זו כבר בעיה. קשה לי להאמין שיש לך משפחה, אבל אם כן, אני מזה מרחמת עליהם, מתארת לעצמי את היציאות שלך עליהם, מתארת לעצמי את הילדים שלך שצריכים להיות רובוטים כל מה שאת עושה, מתארת לעצמי את בעלך כמו עלה נידף, חושש לחטוף ממך. טוב, זה כבר החיים הפרטיים שלך. אז סנדי, מקווה שקבלת ברוח טובה את מה שכתבתי, הכל מתוך איכפתיות אמיתית לך, שום דבר לא אישי נגדך, אין לי שום דבר נגדך, אני בכלל לא מכירה אותך רק ווירטואלית, ואני מקווה שתמשיכי לכתוב אבל לאחר הפסקה של כמה שנים, שבינתיים תמצאי לעצמך עוד מקומות, אין לי ספק שתתרמי המון בכל מקום שתהיי, וחבל שלא יקבלו ממך עוד פורומים ואנשים שצמאים לשמוע אותך. סנדי, עם כל הכבוד, אני חושבת שמספיק השקעתי בך, לא מתארת לעצמי שזה יועיל משהו אבל אני ממש ניסיתי, אולי בכל אופן משהו יכנס מכל מה שאמרתי לך. אני כתבתי לך עם כל הלב, כתבתי לך מה שהרב הכאן רוצים לומר לך ולא מעיזים, כתבתי לך איך את משתקפת לאחרים, כתבתי ך איך את נראית במראה, עכשיו זה כבר העניין שלך מה שתעשי עם זה. שבוע טוב וכל טוב. מקווה שימצאו את הרוצח הנאלח!!!!

קראתי אותך , קראתי הכל ואחזור שוב לקרוא אותך...לא רוצה להגיד לך כלום ..רק לחבק אותך חזק כזה שיעטוף אותך ואז לשחרר ולתת לך ליפול לתוך זרועותיי ואולי אולי סוף כל סוף תרשי לעצמך לבכות את החרא שהאכילו אותך החוצה... אוהבת אותך יותר מימה שאת יכולה להבין וכן יש רגעים שפוחדת ממך ומימה שאת מביאה ...את כל כך מזכירה אותי ברגעים מסוימים שזה מפחיד .. ודיר באלק שתעזבי את הפורום מישהו צריך למלא את המשבצת שלך לא!!!! אז כמו שאת אוהבת להגיד יאללה שטפי פנים ותחזרי לעצמך למרות שהישירות והכאב שהבאת לכאן מקרבים אותך יותר(למרות שמנסים להפחיד ולהרחיק)..וכן אני לא נבהלת מקוצים של כאב אני ככ מבינה אותך ...מחבקת